אלכסיי סטחאנוב

אלכסיי סטחאנוב
Алексей Григорьевич Стаханов
לידה	3 בינואר 1906; לוגובאייה (רו'), פלך אוריול, רוסיה
פטירה	5 בנובמבר 1977 (בגיל 71); טורז (אוק'), אוקראינה, ברית המועצות
מדינה	האימפריה הרוסית, ברית המועצות
השכלה	האקדמיה התעשייתית
תפקיד	חבר הסובייט העליון
מפלגה	המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות
פרסים והוקרה	עיטור לנין (23 בספטמבר 1970); גיבור העמל הסוציאליסטי (23 בספטמבר 1970); עיטור לנין (8 בדצמבר 1935); מדליית הכבוד לכורים; מדליית הכבוד לכורים, דרגה 1; מדליית הכבוד לכורים, דרגה 2; מדליית הכבוד לכורים, דרגה 3; מדליה להנצחת 30 שנים לניצחון במלחמת המולדתה הגדולה 1941–1945; מדליה להנצחת 100 שנים להולדתו של לנין; מדליה להנצחת 800 שנים לייסוד מוסקבה; מדליה לגבורת העמל במלחמת המולדת הגדולה 1941–1945; עיטור הדגל האדום של העמל; מדליית ותיק העמל; מסדר גיבור העמל הסוציאליסטי ;

אלכסיי גרגורייביץ' סְטַחַאנוֹב (ברוסית: Алексе́й Григо́рьевич Стаха́нов;‏ 3 בינואר 1906 - 5 בנובמבר 1977) היה כורה סובייטי, גיבור העמל הסוציאליסטי (1970) (משמו נגזר הביטוי סטאחנוביץ' המתאר הישג גדול, מעל למכסה המקובלת) וחבר המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות (מ-1936). נודע בשנת 1935 ולאחריה כראש תנועת ה"סטחאנוביצים", ששמה לה למטרה להעלות את תפוקת הייצור ולהדגים את עליונותו של המשק הסוציאליסטי.

קורות חייו

סטחאנוב נולד בלוגובייה, ליד העיר אוריול. ב-1927 החל לעבוד במכרה "צנטרלנייה אירמינו" בדונבאס. ב-1933 היה למפעיל פטיש אוויר ולאחר מכן למד קורס בכרייה. ב-31 באוגוסט 1935 דווח בתקשורת הרוסית כי סטחאנוב כרה תפוקת שיא של 102 טונות פחם בחמש שעות ו-45 דקות (פי 14 ממכסתו)^[1]. ב-19 בספטמבר דווח כי קבע שיא חדש של 227 טונות במשמרת אחת (לפי "Labour in the Land of Socialism; Stakhanovites in Conference", מוסקבה, 1936). התקשורת והתעמולה הסובייטית היללו את סטחאנוב כדוגמה לכל פועל סובייטי, ואף נכתב עליו במגזין "טיים".

בין 1936 ל-1941 היה סטחאנוב לסטודנט באקדמיה לתעשייה במוסקבה. לאחר מכן מונה למנהל מכרה מס' 31 בקרגנדה. בין 1943 ל-1957 עבד במשרד לתעשיית הפחם של ברית המועצות ולאחר מכן היה לסגן נשיא צ'יסטייקובאנטרנזיט וסגן מהנדס ראשי במשרד המכרות.

סטחאנוב נכח גם במושב הראשון של הסובייט העליון. הוא עוטר בשני אותות מסדר לנין, אות מסדר הדגל האדום ומספר מדליות.

לאחר מותו, שונה שם עיר במזרח אוקראינה, במחוז לוהנסק, ל"סטחאנוב".

סמליותו

משנת 1935 היה שמו של סטחנוב למושג המבטא הצטיינות בעבודה^[2]. עובדים שהצטיינו בעבודה כונו "סטחנובים"^[3] או "סטחנוביצים"^[4]. עבודה מהירה כונתה עבודה בקצב סטחנובי^[5].

דמותו של סטחאנוב נוצלה באופן מיידי על ידי השלטונות במסעם להעלות את פריון העבודה. הם ייסדו את תנועת ה"סטחאנוביצים", ששמה לה למטרה להעלות את פריון העבודה על ידי העלאה על נס ומתן הטבות^[6] ושכר גבוה^[7] לפועלים בעלי הישגי-על בעבודה^[8]. בשנת 1955 הוצגה ביקורת כנגד השיטה, בטענה שהיא לא העלתה את פריון העבודה של המוני הפועלים^[9].

יום ראשון האחרון של אוגוסט נקרא "יום כורה הפחם" לכבודו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אלכסיי סטחאנוב בוויקישיתוף

תנועת סטאחאנוב בברית המועצות, השומר הצעיר, 15 בינואר 1936
אלכסיי סטחאנוב, באתר Discogs (באנגלית)

הערות שוליים

^ מת סטחנוב, דבר, 6 בנובמבר 1977
^ "כמה פעמים בשבוע מראה הוא לפועלי המכרות הצעירים שיטות של עבודה סטחנובית" - 1270 אחוז של הנורמה, קול העם, 7 בנובמבר 1945
^ המועמדים לפרסי העבודה, על המשמר, 18 בנובמבר 1954
^ כך חיו, סבלו ומתו אסירים אצל סטאלין והיטלר, חרות, 5 במאי 1952
^ בירובידזאן מול פני העתיד, קול העם, 9 בינואר 1946
^ אריה כנרתי, אבא פינכל - צייר הרישום בתיאטרון, דבר, 20 בינואר 1972
^ ב. אבניאל, שיטה סוציאלית ופריון עבודה, חרות, 19 בדצמבר 1951
^ צבי אבינתי, גבורי העבודה האלמונים, על המשמר, 25 ביולי 1948
^ קץ הסטאכאנוביזם, דבר, 4 בנובמבר 1955

[1] מת סטחנוב, דבר, 6 בנובמבר 1977

[2] "כמה פעמים בשבוע מראה הוא לפועלי המכרות הצעירים שיטות של עבודה סטחנובית" - 1270 אחוז של הנורמה, קול העם, 7 בנובמבר 1945

[3] המועמדים לפרסי העבודה, על המשמר, 18 בנובמבר 1954

[4] כך חיו, סבלו ומתו אסירים אצל סטאלין והיטלר, חרות, 5 במאי 1952

[5] בירובידזאן מול פני העתיד, קול העם, 9 בינואר 1946

[6] אריה כנרתי, אבא פינכל - צייר הרישום בתיאטרון, דבר, 20 בינואר 1972

[7] ב. אבניאל, שיטה סוציאלית ופריון עבודה, חרות, 19 בדצמבר 1951

[8] צבי אבינתי, גבורי העבודה האלמונים, על המשמר, 25 ביולי 1948

[9] קץ הסטאכאנוביזם, דבר, 4 בנובמבר 1955

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]