לדלג לתוכן

אליפות אירופה בכדורגל עד גיל 21 – 2019

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אליפות אירופה בכדורגל עד גיל 21 – 2019
מארחת איטליהאיטליה איטליה
סן מרינוסן מרינו סן מרינו
תקופת התחרות 16 ביוני 2019 – 30 ביוני 2019 (15 ימים)
מספר משתתפות 12
הזוכה ספרדספרד ספרד
מספר משחקים 21
מספר שערים 78 (3.71 בממוצע למשחק)
מספר צופים 214,637 (10,221 בממוצע למשחק)
מלך השערים גרמניהגרמניה לוקה ואלדשמידט
(7 שערים)
השחקן המצטיין ספרדספרד פביאן רואיס
→ 2017
2021 ←
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אליפות אירופה בכדורגל עד גיל 21 2019 (באיטלקית: Campionato europeo di calcio Under-21 2019; ידועה גם בשם יורו עד גיל 21 2019) הייתה המהדורה ה־22 של אליפות אירופה בכדורגל עד גיל 21, טורניר הכדורגל הדו־שנתי המאורגן על ידי אופ"א לנבחרות כדורגל גברים אירופיות עד גיל 21. הטורניר התקיים באיטליה וסן מרינו, לאחר שהצעתם התקבלה על ידי אופ"א ב־9 בדצמבר 2016.[1][2]

בסך הכול השתתפו בטורניר 12 נבחרות לאומיות, כאשר רק שחקנים שנולדו ב־1 בינואר 1996 או לאחר מכן, היו רשאים להשתתף.[3]

בדומה לאליפויות הקודמות שנערכו שנה לפני האולימפיאדה, הטורניר שימש גם כמוקדמות האירופיות עבור טורניר הכדורגל האולימפי, כאשר ארבע הנבחרות שהעפילו לשלב הנוקאאוט, העפילו בנוסף למשחקי הקיץ האולימפיים בטוקיו 2020, שם הם יוצגו על ידי נבחרות הכדורגל הלאומיות עד גיל 23, עם מקסימום של שלושה שחקנים מעל גיל זה.[4] בפעם הראשונה אי פעם בתולדות האליפות, נעשה שימוש במערכת VAR.[5]

גרמניה הייתה האלופה המכהנת, אך הפסידה בגמר לספרד.

אירוח

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2015 אישרה התאחדות הכדורגל האיטלקית כי איטליה תגיש הצעה לאירוח יורו עד גיל 21 2019, הצעה שכללה גם את סן מרינו.[6] ב־9 בדצמבר הוועד הפועל של אופ"א אישר את ההצעה של איטליה וסן מרינו, בישיבה שנערכה במטה אופ"א שבניון, שווייץ.[1][7]

העפלה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל 55 הנבחרות החברות באופ"א היו זכאיות להשתתף בטורניר. הנבחרת המארחת, איטליה, העפילה אוטומטית (המארחת השותפה, סן מרינו, לא זכתה להעפלה אוטומטית), ושאר 54 הנבחרות השתתפו בטורניר מוקדמות על 11 המקומות הנותרים.[8] טורניר המוקדמות, שהתקיים בין מרץ 2017 לנובמבר 2018, כלל שני שלבים:[3]

  • שלב הבתים: 54 הנבחרות הוגרלו לתשעה בתים בני 6 נבחרות כל אחד, כל קבוצה שיחקה נגד כל חברותיה לבית בשני סיבובים, בית וחוץ. תשעת מנצחות הבתים העפילו לטורניר הגמר, בעוד ארבע הסגניות הטובות ביותר (ללא התחשבות בתוצאות מול הנבחרות שסיימו במקום השישי בבית) העפילו לשלב הפלייאוף.
  • שלב הפלייאוף: ארבע הנבחרות הוגרלו לשני מפגשים ששוחקו בשני סיבובים, בית וחוץ. שתי הנבחרות המנצחות העפילו לטורניר הסופי.

נבחרות שהעפילו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקבוצות הבאות העפילו לטורניר הגמר.

הערה: כל הנתונים הסטטיסטיים כוללים רק את עידן U21 ‏(1978 ואילך).

נבחרת סיבת העפלה תאריך העפלה מספר הופעה הופעה אחרונה ההישג הטוב ביותר
איטליהאיטליה איטליה מארחת 9 בדצמבר 2016 20 2017 (חצי הגמר) אלופה (1992, 1994, 1996, 2000, 2004)
ספרדספרד ספרד מנצחת בית 2 6 בספטמבר 2018 14 2017 (סגנית) אלופה (1986, 1998, 2011, 2013)
צרפתצרפת צרפת מנצחת בית 9 7 בספטמבר 2018 9 2006 (חצי הגמר) אלופה (1988)
אנגליהאנגליה אנגליה מנצחת בית 4 11 באוקטובר 2018 15 2017 (חצי הגמר) אלופה (1982, 1984)
סרביהסרביה סרביה מנצחת בית 7 12 באוקטובר 2018 11[א] 2017 (שלב הבתים) אלופה (1978) (כיוגוסלביה)[א]
גרמניהגרמניה גרמניה מנצחת בית 5 12 באוקטובר 2018 12 2017 (אלופה) אלופה (2009, 2017)
קרואטיהקרואטיה קרואטיה מנצחת בית 1 15 באוקטובר 2018 3 2004 (שלב הבתים) שלב הבתים (2000, 2004)
דנמרקדנמרק דנמרק מנצחת בית 3 16 באוקטובר 2018 8 2017 (שלב הבתים) חצי הגמר (1992, 2015)
בלגיהבלגיה בלגיה מנצחת בית 6 16 באוקטובר 2018 3 2007 (חצי הגמר) חצי הגמר (2007)
רומניהרומניה רומניה מנצחת בית 8 16 באוקטובר 2018 2 1998 (רבע הגמר) רבע הגמר (1998)
פוליןפולין פולין מנצחת שלב הפלייאוף 20 בנובמבר 2018 7 2017 (שלב הבתים) רבע הגמר (1982, 1984, 1986, 1992, 1994)
אוסטריהאוסטריה אוסטריה מנצחת שלב הפלייאוף 20 בנובמבר 2018 1 — הופעה ראשונה
  1. ^ 1 2 כולל 4 הופעות כיוגוסלביה, ו־2 הופעות כסרביה ומונטגרו. הישג השיא כסרביה היה סגנות (2007).

הגרלה סופית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההגרלה הסופית של הטורניר נערכה ב־23 בנובמבר 2018 במטה למבורגיני שבסנט'אגתה בולונייזה, איטליה,[9][10][11] בניצוחו של שגריר הטורניר אנדראה פירלו, שזכה בטורניר בשנת 2000.[12] 12 הנבחרות הוגרלו לשלושה בתים בני ארבע נבחרות כל אחד. המארחת, איטליה, שובצה באופן אוטומטי לבית א', בעוד הנבחרות הנותרות דורגו לפי מקדם אופ"א שחושב על סמך תוצאות הנבחרות בטורנירים הבאים:[13]

כל בית הכיל את המארחת או נבחרת מדרג 1, נבחרת מדרג 2, ו־2 נבחרות מדרג 3. להלן הדרגים:[14]

מארחת
נבחרת
איטליהאיטליה איטליה
דרג 1
נבחרת מקדם
גרמניהגרמניה גרמניה 39,913
אנגליהאנגליה אנגליה 37,946
דרג 2
נבחרת מקדם
ספרדספרד ספרד 37,774
דנמרקדנמרק דנמרק 35,533
צרפתצרפת צרפת 35,182
דרג 3
נבחרת מקדם
סרביהסרביה סרביה 33,083
קרואטיהקרואטיה קרואטיה 32,952
בלגיהבלגיה בלגיה 32,122
אוסטריהאוסטריה אוסטריה 31,767
פוליןפולין פולין 30,946
רומניהרומניה רומניה 29,259

אצטדיונים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־9 בדצמבר 2019 התאחדות הכדורגל האיטלקית פרסמה את ששת המגרשים שיארחו את משחקי הטורניר, חמישה מהם באיטליה ואחד בסן מרינו:[15]

איטליהאיטליה בולוניה איטליהאיטליה רג'ו אמיליה איטליהאיטליה צ'זנה
אצטדיון רנאטו דאל'ארה אצטדיון מפיי - צ'יטה דל טריקולורה אצטדיון דינו מאנוצי
קיבולת: 31,000 קיבולת: 21,500 קיבולת: 20,194
איטליהאיטליה טריאסטה איטליהאיטליה אודינה סן מרינוסן מרינו סראוואלה
אצטדיון נראו רוקו דאצ'יה ארנה האצטדיון האולימפי
קיבולת: 20,500 קיבולת: 25,151 קיבולת: 4,778

שלב הבתים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שתי הנבחרות שסיימו באחד משני המקומות הראשונים בכל אחד מהבתים, העפילו לרבע הגמר.

שוברי שוויון

בשלב הבתים, דורגו הקבוצות לפי מספר הנקודות שהשיגו במשחקי הבית (3 נקודות לניצחון, נקודה אחת לתיקו). במידה והיו שתי קבוצות או יותר עם מספר זהה של נקודות, יושמו שוברי השוויון הבאים (תקנון התחרות, סעיף 18.01 ו־18.02):[3]

  1. נקודות שהושגו במשחקים בין הקבוצות המעורבות
  2. הפרש שערים במשחקים בין הקבוצות המעורבות
  3. שערים שהובקעו במשחקים בין הקבוצות המעורבות
  4. אם יותר משתי קבוצות היו מעורבות בשוויון הנקודות, ולאחר החלת קריטריונים 1–3 לעיל תת־קבוצה של הקבוצות המעורבות נותרה בשוויון, יוחלו קריטריונים 1–3 באופן בלעדי על תת־הקבוצה שנותרה בשוויון
  5. הפרש שערים בכל משחקי הבית
  6. שערים שהובקעו בכל משחקי הבית
  7. במקרה שנותרו רק שתי קבוצות בשוויון, והם נפגשו במחזור המשחקים האחרון והיו בשוויון לאחר החלת כל הקריטריונים לעיל – דו־קרב בעיטות עונשין
  8. נקודות משמעת (כרטיס אדום = 3– נקודות, כרטיס צהוב = 1– נקודות)
  9. דירוג הקבוצות בהגרלה הסופית

בית א'

[עריכת קוד מקור | עריכה]
נבחרתנקודותמשחקיםניצחונותתיקוהפסדיםשערים
זכותחובההפרש
ספרד ספרד63201844
איטליה איטליה63201633
פולין פולין6320147-3
בלגיה בלגיה0300348-4
פולין פולין3 – 2בלגיה בלגיה
איטליה איטליה3 – 1ספרד ספרד
ספרד ספרד2 – 1בלגיה בלגיה
איטליה איטליה0 – 1פולין פולין
בלגיה בלגיה1 – 3איטליה איטליה
ספרד ספרד5 – 0פולין פולין


  • הפרש שערים ראש בראש: ספרד 3+, איטליה 1+, פולין 4–.

בית ב'

[עריכת קוד מקור | עריכה]
נבחרתנקודותמשחקיםניצחונותתיקוהפסדיםשערים
זכותחובההפרש
גרמניה גרמניה732101037
דנמרק דנמרק63201642
אוסטריה אוסטריה43111440
סרביה סרביה03003110-9
סרביה סרביה0 – 2אוסטריה אוסטריה
גרמניה גרמניה3 – 1דנמרק דנמרק
דנמרק דנמרק3 – 1אוסטריה אוסטריה
גרמניה גרמניה6 – 1סרביה סרביה
אוסטריה אוסטריה1 – 1גרמניה גרמניה
דנמרק דנמרק2 – 0סרביה סרביה


בית ג'

[עריכת קוד מקור | עריכה]
נבחרתנקודותמשחקיםניצחונותתיקוהפסדיםשערים
זכותחובההפרש
רומניה רומניה73210835
צרפת צרפת73210312
אנגליה אנגליה1301269-3
קרואטיה קרואטיה1301248-4
רומניה רומניה4 – 1קרואטיה קרואטיה
אנגליה אנגליה1 – 2צרפת צרפת
אנגליה אנגליה2 – 4רומניה רומניה
צרפת צרפת1 – 0קרואטיה קרואטיה
קרואטיה קרואטיה3 – 3אנגליה אנגליה
צרפת צרפת0 – 0רומניה רומניה


דירוג הסגניות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנבחרות שסיימו במקום השני בביתן ידורגו בהתאם לתוצאותיהן, והנבחרת הטובה ביותר תעפיל לחצי הגמר. הנבחרות ידורגו לפי הקריטריונים הבאים: 1) נקודות; 2) הפרש שערים; 3) שערים שהובקעו; 4) נקודות משמעת; 5) דירוג בהגרלה הסופית (תקנון התחרות, סעיף 18.03).[3]

דירוג בית נבחרת משחקים ניצחונות תיקו הפסדים שערי זכות שערי חובה הפרש שערים נקודות
1 ג' צרפתצרפת צרפת 3 2 1 0 3 1 2+ 7
2 א' איטליהאיטליה איטליה 3 2 0 1 6 3 3+ 6
3 ב' דנמרקדנמרק דנמרק 3 2 0 1 6 4 2+ 6

משחקי חצי הגמר היו תלויים בזהות הנבחרת שתעפיל מהמקום השני, על מנת להימנע ממפגש בין נבחרות מאותו הבית (תקנון התחרות, סעיף 17.02).[3]

הסגנית הטובה ביותר תשחק נגד חצי הגמר השני
בית א' מנצחת בית ב' מנצחת בית א' נגד מנצחת בית ג'
בית ב' מנצחת בית א' מנצחת בית ב' נגד מנצחת בית ג'
בית ג' מנצחת בית א' מנצחת בית ב' נגד מנצחת בית ג'

שלב הנוקאאוט

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלב הנוקאאוט נעשה שימוש בהארכה ובדו־קרב בעיטות עונשין במידת הצורך.[3]

סיכום

[עריכת קוד מקור | עריכה]
 
חצי הגמרגמר
 
      
 
27 ביוני – רג'ו אמיליה
 
 
ספרדספרד ספרד4
 
30 ביוני – אודינה
 
צרפתצרפת צרפת1
 
ספרדספרד ספרד2
 
27 ביוני – בולוניה
 
גרמניהגרמניה גרמניה1
 
גרמניהגרמניה גרמניה4
 
 
רומניהרומניה רומניה2
 


חצי הגמר

[עריכת קוד מקור | עריכה]
27 ביוני 2019
גרמניה גרמניהגרמניה
 		4–2 רומניהרומניה רומניה אצטדיון רנאטו דאל'ארה, בולוניה
צופים: 16,211
שיפוט: אוראל גרינפלד (ישראל)
(סיקור) ג'ורג'ה פושקש הובקעו שערים בדקות ה- 26' (פ), 44' 26' (פ), 44'
27 ביוני 2019
ספרד ספרדספרד
 		4–1 צרפתצרפת צרפת אצטדיון מפיי - צ'יטה דל טריקולורה, רג'ו אמיליה
צופים: 6,522
שיפוט: גאורגי קבקוב (בולגריה)
(סיקור) ז'אן-פיליפ מאטטה הובקע שער בדקה ה- 16' (פ) 16' (פ)

גמר

[עריכת קוד מקור | עריכה]
30 ביוני 2019
ספרד ספרדספרד
 		2–1 גרמניהגרמניה גרמניה דאצ'יה ארנה, אודינה
צופים: 23,232
שיפוט: סרג'אן יובאנוביץ' (סרביה)
(סיקור) נדים אמירי הובקע שער בדקה ה- 88' 88'

סטטיסטיקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלכי השערים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטורניר הובקעו 78 שערים ב־21 משחקים, ממוצע של 3.71 שערים למשחק.

דירוג שחקן נבחרת שערים
1 לוקה ואלדשמידט גרמניהגרמניה גרמניה 7
2 ג'ורג'ה פושקש רומניהרומניה רומניה 4
3 פדריקו קייזה איטליהאיטליה איטליה 3
נדים אמירי גרמניהגרמניה גרמניה
מרקו ריכטר גרמניהגרמניה גרמניה
דני אולמו ספרדספרד ספרד

פרסים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נבחרת הטורניר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הטורניר בחרה אופ"א 11 שחקנים לנבחרת הטורניר.[18]

עמדה שחקן
שוער גרמניהגרמניה אלכסנדר נובל
הגנה גרמניהגרמניה לוקאס קלוסטרמן
גרמניהגרמניה ג'ונתן טאה
ספרדספרד חסוס ואייחו
גרמניהגרמניה בנימין הנריכס
קישור ספרדספרד פביאן רואיס
גרמניהגרמניה מחמוד דאוד
ספרדספרד דני אולמו
גרמניהגרמניה לוקה ואלדשמידט
ספרדספרד דני סבאיוס
התקפה רומניהרומניה ג'ורג'ה פושקש

העפלה לאולימפיאדה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארבע הנבחרות הבאות העפילו למשחקי הקיץ האולימפיים באולימפיאדת טוקיו 2020.

נבחרת תאריך העפלה הופעות קודמות באולימפיאדה[א]
נבחרת ספרד בכדורגל ספרד 22 ביוני 2019[19] 10 (1920, 1924, 1928, 1968, 1976, 1980, 1992, 1996, 2000, 2012)
נבחרת גרמניה בכדורגל גרמניה 23 ביוני 2019[20] 9 (1912, 1928, 1936, 1952, 1956,[ב] 1972,[ב] 1984,[ב] 1988,[ב] 2016)
נבחרת רומניה בכדורגל רומניה 24 ביוני 2019[21] 3 (1924, 1952, 1964)
נבחרת צרפת בכדורגל צרפת 24 ביוני 2019[21] 12 (1900, 1908, 1920, 1924, 1928, 1948, 1952, 1960, 1968, 1976, 1984, 1996)
  1. ^ כתב מודגש מתייחס לזכייה באותה שנה. כתב נטוי מתייחס לכך שהיא אירחה את הטורניר.
  2. ^ 1 2 3 4 הנבחרת ייצגה את המשלחת הכלל-גרמנית באולימפיאדת 1956, ואת גרמניה המערבית באולימפיאדות 1972, 1984 ו־1988.

אנגליה אינה יכולה לשחק באולימפיאדה, מכיוון שהיא איננה אומה אולימפית. בעוד שלנבחרת הנשים הושג הסכם בין כל ההתאחדויות הבריטיות שיאפשר לה לייצג את הממלכה המאוחדת באולימפיאדה, לא הושג הסכם דומה לגבי נבחרת הגברים.[22] משום כך, אילו העפילה אנגליה לחצי הגמר, הכרטיס למשחקים האולימפיים היה מוכרע במשחק פלייאוף נוסף, שהיה מתוכנן להתקיים באצטדיון דינו מאנוצ'י, צ'זנה ב־28 ביוני 2019 בין שתי הסגניות שלא העפילו לחצי הגמר.[14][23] בסופו של דבר, אנגליה לא הצליחה להעפיל אל שלב הנוקאאוט ומשחק הפלייאוף האולימפי בוטל.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 "Italy to host 2019 Under-21 EURO". uefa.com. 9 בדצמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ "LA UEFA ASSEGNA ALL'ITALIA E SAN MARINO L'EUROPEO UNDER 21 DEL 2019". San Marino Football Federation. 9 בדצמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 "2017-19 אליפות אירופה בכדורגל עד גיל 21 - regulations" (PDF). UEFA.
  4. ^ "OC for FIFA Competitions approves procedures for the Final Draw of the 2018 FIFA World Cup". FIFA.com. 14 בספטמבר 2017. אורכב מ-המקור ב-14 בספטמבר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ "VAR to be used in UEFA Champions League knockout phase". UEFA.com. Union of European Football Associations. 3 בדצמבר 2018. נבדק ב-3 בדצמבר 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  6. ^ "ITALY WILL SUBMIT APPLICATION TO HOST U21 2019 EUROPEAN CHAMPIONSHIP TO UEFA". FIGC.it. 10 יולי 2015. אורכב מ-המקור ב-26 אוגוסט 2017. נבדק ב-11 יולי 2015.
  7. ^ LA UEFA ASSEGNA ALL’ITALIA E SAN MARINO L’EUROPEO UNDER 21 DEL 2019. FEDERAZIONE SAMMARINESE GIUOCO CALCIO. 9 Dicembre 2016
  8. ^ "Seedings set for live 2019 U21 qualifying draw". UEFA.com. 25 בינואר 2017. אורכב מ-המקור ב-6 בפברואר 2017. נבדק ב-16 באוגוסט 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ "Final tournament draw". UEFA.com.
  10. ^ "Alle 18 a Bologna il sorteggio del Campionato Europeo: l'Italia inserita nel Gruppo A". Federazione Italiana Giuoco Calcio. 23 בנובמבר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ "U21 EURO 2019 final tournament draw". UEFA.com. 23 בנובמבר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ "A tribute to U21 EURO ambassador Andrea Pirlo". UEFA.com. 23 בנובמבר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ "Under-21 coefficients: 2019 qualifying draw" (PDF). UEFA.com.
  14. ^ 1 2 "Draw Press Kit" (PDF). UEFA.com.
  15. ^ "La UEFA assegna all'Italia l'Europeo Under 21 del 2019". Italian Football Federation. 9 בדצמבר 2016. אורכב מ-המקור ב-2017-08-22. נבדק ב-2016-12-10. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ "Fabián Ruiz named best player". UEFA.com. 1 ביולי 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ "Waldschmidt goals record". UEFA.com. 1 ביולי 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ "Official Under-21 Team of the Tournament". UEFA.com. 1 ביולי 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ "Five-star Spain seal return to Olympic stage". FIFA.com. 22 ביוני 2019. אורכב מ-המקור ב-23 ביוני 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ "Germany clinch Olympic berth". FIFA.com. 23 ביוני 2019. אורכב מ-המקור ב-24 ביוני 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ 1 2 "Romania and France earn final two Olympic places from Europe". FIFA.com. 24 ביוני 2019. אורכב מ-המקור ב-25 ביוני 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ "Tokyo 2020 Olympics: Home nations agree to GB women's football team". BBC Sport. 1 באוקטובר 2018. נבדק ב-1 באוקטובר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ "Foden, Jovic and Kean highlight European path to Tokyo". FIFA.com. 14 ביוני 2019. אורכב מ-המקור ב-23 ביוני 2019. {{cite web}}: (עזרה)
אליפויות אירופה בכדורגל עד גיל 21
עד גיל 23 1972 • 1974 • 1976
עד גיל 21 (ללא מארחת) 1978 • 1980 • 1982 • 1984 • 1986 • 1988 • 1990 • 1992
עד גיל 21 (עם מארחת) צרפת 1994 • ספרד 1996 • רומניה 1998 • סלובקיה 2000 • שווייץ 2002 • גרמניה 2004 • פורטוגל 2006 • הולנד 2007 • שוודיה 2009 • דנמרק 2011 • ישראל 2013 • צ'כיה 2015 • פולין 2017 • איטליה 2019 • הונגריה וסלובניה 2021 • רומניה וגאורגיה 2023
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אליפות_אירופה_בכדורגל_עד_גיל_21_–_2019&oldid=38478729"