איזבל איינדה

איזבל איינדה
Isabel Allende
	איינדה, 2008
	איינדה, 2008
לידה	2 באוגוסט 1942 (בת 82); לימה, פרו
מדינה	ארצות הברית, צ'ילה
מקום לימודים	ליסאו חוויארה קיררה
שפות היצירה	ספרדית, אנגלית
סוגה	נובלה
זרם ספרותי	פמיניזם, ריאליזם קסום
יצירות בולטות	בית הרוחות, זורו, A Long Petal of the Sea
בן או בת זוג	מיגל פריאס (1962–1987); וילי גורדון (1988–2015) ;
צאצאים	פאולה פריאס איינדה, ניקולאס פריאס איינדה
פרסים והוקרה	הפרס הלאומי לספרות של צ'ילה (2010, 2010); מדליית החירות הנשיאותית (2014); פרס העיר אלקלה (2011); Premio Bellas Artes de Narrativa Colima para Obra Publicada (1985); פרס ספרות ע״ש קרל סנדברג (2013); פרס המהגרים הגדול (2006); פרס לסיפורת אמריקנית של ספריית הקונגרס (2010); WILLA Literary Award (2000); פרס חוסה דונוסו (2003, 2003); דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת הרווארד (2014); דוקטור לשם כבוד (2007); היכל התהילה של קליפורניה (2016); פרס הספרות של האנס כריסטיאן אנדרסן (2012); 100 נשים (BBC) (2018); פרס הספר האמריקאי (1989); פרס אניספילד-וולף (2017); פרס טובת הכלל (2004); דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת סנטיאגו דה צ'ילה; בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה ;
	isabelallende.com

איזבל איינדה (בספרדית: Isabel Allende Llona; נולדה בלימה שבפרו ב-2 באוגוסט 1942) היא סופרת צ'יליאנית.

ביוגרפיה

איזבל איינדה היא בתו של הדיפלומט הצ'יליאני תומאס איינדה, בן דודו של נשיא צ'ילה לשעבר סלבדור איינדה. נולדה בעת שהיה פקיד בשגרירות צ'ילה בלימה.

ב-1945 נעלם אביה והיא חזרה לצ'ילה עם אמה ושני אחיה, חייתה בצ'ילה עד לשנת 1953 ולאחר מכן המשיכה לנדוד עם משפחתה בתחילה לבוליביה ולאחר מכן לביירות שבלבנון. במהלך שהותה בארצות אלו למדה איינדה בבתי ספר דוברי אנגלית ושם התוודעה לאהבתה לקריאה ולספרות.

ב-1958 חזרה לצ'ילה, שם התחתנה עם בעלה הראשון, מיגל פריאס.

בין 1959 ל-1965 עבדה איינדה בארגון המזון והחקלאות של האומות המאוחדות, בתחילה בסנטיאגו דה צ'ילה ואחר כך בבריסל ובשווייץ. ב-1963 נולדה בתה פאולה, וב-1966 חזרה לצ'ילה, שם נולד בנה ניקולס.

ב-1973 עלה לשלטון בצ'ילה הרודן אוגוסטו פינושה, בהפיכה צבאית, אשר נתמכה על ידי ממשל ניקסון, ואשר בסיומה נמצא מת דודה של איינדה, הנשיא הסוציאליסט, סלבדור איינדה. פינושה שלט באמצעות חונטה צבאית שהטילה צנזורה חריפה, חיסלה את מתנגדיה בעינויים והשליטה שלטון של פחד שמנע מהאזרחים את זכויות האזרח הבסיסיות ביותר שלהם. איינדה ברחה עם משפחתה לקראקס, בירת ונצואלה, שם היא חייתה במשך 13 שנה.

ב-1988 התחתנה איינדה בשנית, הפעם עם ווילי גורדון, עורך דין אמריקאי מסן פרנסיסקו, שם היא מתגוררת מאז.

קרן איזבל איינדה

ב-1992 נפטרה בתה פאולה ממחלת הפורפיריה. בעקבות זאת, יסדה איינדה את קרן איזבל איינדה במטרה להמשיך את דרכה של פאולה, אשר הייתה מתנדבת ופועלת לטובת אוכלוסיות מוחלשות בתור פסיכולוגית ומחנכת. הקרן מבוססת על ערכיה הפמיניסטיים של איינדה, אשר מעידה על עצמה שהיא הייתה פמיניסטית כבר בגן הילדים^[1] ושהיא שלמה על אמונותיה מחירים קשים.^[2] חזון הקרן הוא "יצירת עולם בו לנשים יש צדק חברתי וכלכלי", והקרן פועלת בעיקר בצ'ילה ובקליפורניה, ותומכת בעמותות שמטרתן לספק לנשים מוחלשות ולילדים גישה לזכויות רבייה, שירותי בריאות, חינוך והגנה מפני אלימות.^[3]

קריירה ספרותית

איינדה החלה את הקריירה שלה ב-1967 כחברה בצוות עורכים של מגזין הנשים "פאולה". בין 1969 ל-1974 שימשה כעורכת במגזין ילדים ואף פרסמה שני סיפורי ילדים ואסופת מאמרים.

בין השנים 1970 ל-1974 עבדה בערוצים שונים של הטלוויזיה הצ'יליאנית כמפיקה ואחר כך כמגישה בתוכנית הומור. בין השאר ראיינה איינדה את המשורר הצ'יליאני, זוכה פרס נובל לספרות, פאבלו נרודה, שאמר לה כי היא בעלת דמיון רב מדי מכדי להיות עיתונאית טובה וכי עליה להפוך לסופרת. בעצתו היא פרסמה גם אסופה של טוריה הסאטירים כספר. זמן קצר לפני שברחה מצ'ילה שיחקה איינדה בהצגה התיאטרון "השגריר" (מספרדית: El Embajador).

בתחילת דרכה בקראקס, עבדה איינדה כעיתונאית עצמאית עבור היומון "El Nacional". כאשר נודע לה שסבה בן ה-99 נמצא על ערש דווי היא החלה לכתוב לו מכתבים שהפכו ברבות הימים לנובלה הראשונה פרי עטה, "הבית של שבעת המראות".

"בית הרוחות", ספרה השני של איינדה (1982) זכה להצלחה מרובה. הספר עוסק גם במשטרו של פינושה והוא אף עובד לסרט קולנוע בכיכובם של מריל סטריפ וג'רמי איירונס. הספר, כמו רבים מספריה הבאים, משתייך לז'אנר של ריאליזם מאגי ולכן רבים השוו את סגנונה לזה של גבריאל גארסיה מארקס.

מאז זכו ספריה להצלחה רבה, והיא אף זכתה בפרסים רבים. ב-2006 הייתה איינדה אחת מבין שמונת מדליקי המשואות בטקס הפתיחה של משחקי החורף האולימפיים בטורינו, איטליה.

ספריה עוסקים ברובם במולדתה צ'ילה: סאגות משפחתיות, משפחות אמידות, מאבקים פוליטיים והיסטוריים שמשפיעים על חייהן של הגיבורים, מאבקים על השם הטוב, אהבות בלתי אפשריות שבמרכזן גיבורות נשים. מבין ספריה שתורגמו לעברית: "בית הרוחות", "בת המזל", "סיפורי אוה לונה", "אוה לונה", "עיר המפלצות", "על אהבה וצללים", (שעובד גם הוא לקולנוע), "הסדר האינסופי", "זורו" ו"המאהב החשאי".

ספרה "ארצי שהמצאתי" (2003), הוא ספר אוטוביוגרפי שתורגם גם הוא לעברית.

ב-2005 פרסמה איינדה את ספרה "פאולה" (תורגם לעברית) המוקדש לבתה. בספר מספרת איינדה על ילדותה בצורה של מכתב לבתה שהייתה בתרדמת בבית חולים במדריד.