המוהיקני האחרון
 | |
| כריכת המהדורה השישית של הספר | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | ג'יימס פנימור קופר |
| שפת המקור | אנגלית |
| סוגה |
רומן  |
| מקום התרחשות |
אמריקה הצפונית ומקסיקו |
| הוצאה | |
| מקום הוצאה |
ארצות הברית |
| תאריך הוצאה | 1826 |
| מספר עמודים | 170 (מהדורה ראשונה) |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | הוצאת תושיה (מהדורה ראשונה) |
| תאריך | 1896 (מהדורה ראשונה) |
| תרגום | ישראל בנימין לבנר (מהדורה ראשונה) |
| מהדורות נוספות | |
| תאריך מהדורות נוספות | ראה תרגומים לעברית |
| סדרה | |
| סדרת ספרים | פוזמק העור |
| ספר קודם |
The Pioneers |
| קישורים חיצוניים | |
| הספרייה הלאומית | 002053664, 002053662, 002053659, 003510082, 002053654, 003723188, 000851066, 001144374, 001303122, 001255230, 002226664, 002053675, 002186786, 002666349, 003577256 |
  | |
המוהיקני האחרון (או "אחרון המוהיקנים", באנגלית: The Last of the Mohicans) הוא ספר שני בסדרת "פוזמק העור" המונה חמישה ספרים מאת ג'יימס פנימור קופר. הספר פורסם לראשונה בפברואר 1826. במרכז העלילה עומדים סייר היערות האמיץ נתנאל במפו וחבריו במאבקם נגד הצרפתים והאינדיאנים העוינים.
הסיפור מתרחש בשנת 1757 בעת שבצפון אמריקה מתרחשת מלחמת הצרפתים והאינדיאנים. מונטקלם (מפקד הצבא הצרפתי) מנסה ללכוד את בנותיו של מונרו (שבאותם זמנים פיקד על מבצר "ויליאם הנרי" אותו מבצר שמונטקלם ניסה לכבוש), וכך יצא שקורה ואליס (בנותיו של מונרו) בליווי קצין צעיר בשם דנקן, נמלטים מהצבא הצרפתי בתוך יערות צפופים של צפון אמריקה ופוגשים בסייר עין הנץ וחבריו אחרוני המוהיקנים המסייעים להם ומצילים את חייהם. איתם הם יוצאים להרפתקה נפלאה מלאת סכנות וקשיים לא צפויים.
על פי הספר נעשו מספר סרטי קולנוע, האחרון שבהם הוא "המוהיקני האחרון" של מייקל מאן משנת 1992.
השם "מוהיקני" מקורו כנראה בשבט המאהיקן (אנ') אם כי אונקס המקורי, שעל שמו נקראת אחת הדמויות, הוא בכלל משבט המוהיגן (אנ')[1]
הדמויות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "עין הנץ" - כינויו של נתנאל במפו. נקרא לעיתים "הסייר". במפו הוא צייד וסייר, צעיר שעזב את מושבות האדם הלבן, והפך להיות חברם של האינדיאנים המוהיקנים. מכונה "הרובה הארוך" על ידי האינדיאנים.
- אונקס - בנו של צ'ינגצ'גוק. לוחם המכונה גם "צבי מהיר" משום זריזותו. על שמו נקרא הספר, שכן הוא המוהיקני האחרון שנולד בשבט.
- צ'ינגצ'גוק - אביו של אונקאס, המוהיקני היחיד מלבד בנו. מכונה "הנחש הגדול".
- רב-סרן דנקן הייוורד - משרת תחת פיקודו של מונרו, מופקד על ביטחון בנותיו. מתאהב באליס.
- קורה מונרו - האחות הבכורה. בעלת שיער כהה ואופי אמיץ. בתו של מונרו מאשתו הראשונה.
- אליס מונרו - האחות הצעירה. עדינה ורגישה, בעלת עיניים בהירות. היא בתו של מונרו מאשתו השנייה.
- דייוויד גמוט - פייטן דת.
- מגואה - מנהיג ההיורונים וצמא דם. אויבם של המוהיקנים. מכונה "השועל הערמומי".
- קולונל מונרו - אביהן של קורה ואליס. מפקד על מבצר "ויליאם הנרי".
- המרקיז דה מונטקלם - מנהיג הצרפתים. מוצג כיריב מעורר יראה, ומכונה על ידי האינדיאנים הקנדיים אבינו הקנדי.
האויב
[עריכת קוד מקור | עריכה]בספר, האויב של הדמויות הראשיות הם מונטקלם וחייליו הצרפתים. אולם, במהלך כל הספר מוצגים הצרפתים באור חיובי, ואף על פי שהם האויב בסיפור, היחס אליהם הוא של יריב חזק ומעורר יראה אך מנומס להפליא ובשום פנים ואופן לא ברברי שיהרוג אנשים סתם (בניגוד לבעלי בריתם, האינדיאנים הקנדיים). דבר זה התבטא פעמים רבות: לדוגמה, כאשר שבו הצרפתים את בנותיו של קולונל מונרו, היחס אליהם היה עדין ומתחשב כאל בנותיו של מונטקלם. עוד דוגמה היא שיחות הכניעה בין מבצר ויליאם הנרי לבין הצבא הצרפתי, שבו התייחס מונטקלם למונרו כשווה ערך והתייחס אליו בכבוד רב.
עם זאת, דבר אחד פגע בתדמיתם של הצרפתים בספר, והוא טבח ויליאם הנרי. טבח ויליאם הנרי היה מאורע אמיתי, שבו טבחו האינדיאנים הקנדיים בתושבי מבצר ויליאם הנרי לאחר כניעתו בעוד החיילים הצרפתים ובראשם מונטקלם עמדו מהצד ולא נקפו אצבע. בספר מתואר שביצוע הטבח התאפשר על ידי הצרפתים כקיום הבטחתו של מונטקלם לאינדיאנים הקנדיים, בתמורה לנאמנותם לכס החבצלות (בית המלוכה הצרפתי).
תרגומים לעברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "המוהיקני האחרון", בתרגום ישראל בנימין לבנר, הוצאת תושיה ורשה, 170 עמודים, 1896.
- "אחרון המוהיקנים", בתרגום דב עמיקם, הוצאת יזרעל תל אביב, 179 עמודים, 1944. הדפסות נוספות התרחשו בשנים 1965 ו-1968.
- "המוהיקני האחרון", בתרגום ועיבוד של שרגא גפני, הוצאת ספרי שלגי, 141 עמודים, 1980.
- "אחרון המוהיקנים", בתרגום אליעזר כרמי, הוצאת רביבים תל אביב, 30 עמודים, 1980.
- "אחרון המוהיקנים", בתרגום חנה לבנת, אייר כריסטופר ברדבורי, הוצאת זמורה ביתן תל אביב, 246 עמודים, 1990.
- "אחרון המוהיקנים", בתרגום דפנה עבר-הדני ובעריכת רחל זנדבק הוצאת "כתר", 232 עמודים, 1974. הדפסות נוספות התרחשו בשנים 1980 1-2013 (מהדורה מחודשת).
- "אחרון המוהיקנים", בתרגום מאיה גולן, ערכה ניצנית סופר, הוצאת עופרים כפר מונש, 135 עמודים, 2001.
- "אחרון המוהיקנים", בתרגום ועיבוד של עמיחי הדרי, הוצאת קוראים קריית גת, 96 עמודים, 2006.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- המוהיקני האחרון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)