נתרן אזיד

נתרן אזיד
	גביש נתרן אזיד
שם סיסטמטי	Sodium azide
שמות נוספים	Sodium trinitride
כתיב כימי	NaN₃
מסה מולרית	65.0099 גרם/מול
מספר CAS	26628-22-8
צפיפות	1.846 גרם/סמ"ק
מסיסות	408 גרם לליטר (20°C)
ממסים	אמוניה
חומציות	4.8 ‏pKa
NFPA 704	1 ‏ 4 3

אזיד הנתרן (נוסחה כימית: NaN₃) היא תרכובת אי-אורגנית רעילה ביותר המתקיימת כמוצק גבישי חסר ריח. טמפרטורת הרתיחה שלה היא 300 מעלות צלזיוס בקירוב.

בהמסתו במים מתרחשת הידרוליזה איטית לגז רעיל מאוד, אזיד המימן (HN₃), שנוצר כאשר אזיד הנתרן מגיב עם חומצה חזקה. הוא עשוי להגיב גם עם יונים של מתכות כבדות כגון נחושת, כסף או עופרת ליצירת אזידי המתכת שאינם יציבים, מסונתזים בקלות, ומאוד נפיצים.

טיפול בפסולת, תגובות כימיות ושימושים שונים

בהיותו חומר רעיל וריאקטיבי, החומר נוטה להגיב עם מתכות ולכן הפסולת שלו מופרדת מחומרים אחרים. התרכובת מזיקה מאוד לסביבה בצורתה הפעילה, ומקובל להרוס אותה על ידי חמצון או חיזור לפני השלכתה כפסולת.

הסינתזה הנפוצה של אזיד הנתרן מערבת שימוש בתהליך וויסליסנוס (Wislicenus), כשבתחילה מגיב נתרן מתכתי, Na, עם אמוניה, NH₃, לקבלת נתרן אמיד

2Na + 2NH₃ → 2NaNH₂ + H₂

לאחר מכן, נתרן אמיד מגיב עם ניטריט החמצן.

2NaNH₂ + N₂O → NaN₃ + NaOH + NH₃

אזיד הנתרן ידוע במיוחד ככימיקל הנמצא בכריות אוויר שבמכוניות. מטען חשמלי שנוצר כתוצאה מהתנגשות המכונית, עשוי לגרום לאזיד הנתרן להתפוצץ ולשחרר גז חנקן בתוך כרית האוויר. המשוואה הכימית לתגובה זו היא 2NaN₃ → 2Na + 3N₂. הנתרן שנוצר הוא פוטנציאל סיכון בעצמו ומומר בעצמו בתגובה עם חומרים אחרים, כגון אשלגן חנקתי (KNO₃) וסיליקה (SiO₂), לזכוכית אלקלין סיליקט אינרטית.

אזיד הנתרן משמש גם ככימיקל הנשמר בבתי-חולים ומעבדות. בתפקידו זה, הוא משמש כקוטל ביולוגי; הוא חשוב במיוחד בריאגנטים גדולים ותמיסות אחסון שעשויים להיות כר נוח לגדילת חיידקים כשאזיד הנתרן פועל בהם בתור מעכב לחמצון של ציטוכרום בחיידקים גראם-שליליים; חיידקים גראם-חיוביים (סטרפטוקוק, פנאומוקוק, לקטובצילוס) הם עמידים^[1] (תכונה הדומה לעמידות אנטיביוטית). נעשה בו שימוש גם בחקלאות (בחוות) עבור מזיקים. אזיד הנתרן משמש למילוי כריות אוויר ברכב.

השפעות הרעלה באזיד הנתרן

הרעילות של חומר זה מושווית הרבה פעמים לזאת של מלחי ציאניד כיוון שהם גורמים לסימפטומים דומים.

הקטלניות של הרעלה הנגרמת על ידי אזיד הנתרן תלויה בכמות, נתיב ואורך זמן החשיפה, כמו כן בגיל והמצב הרפואי הקודם של הנחשף. נשימת הגז (אזיד המימן) שנוצר מאזיד הנתרן גורמת את הנזק הרב ביותר, אבל עיכול (בליעה) של אזיד הנתרן יכול להיות רעיל גם כן. הגז הנוצר מאזיד הנתרן הוא מסוכן מאוד בחללים סגורים שיכולים לכלוא את הגז. הגז הרעיל מתפזר במהירות בחללים פתוחים, מה שהופך אותו לפחות מסוכן. הגז הוא פחות צפוף (קל) מהאוויר, ולכן הוא יעלה למעלה.

יונים של אזיד מונעים מתאי גוף להשתמש בחמצן, על ידי עיכוב הפונקציה של חמצון הציטוכרום באמצעות קשירה בלתי הפיכה לקבוצת ההם בתהליך הדומה לקשירת פחמן חד-חמצני. כשזה קורה, התא מת. אזיד הנתרן הוא קטלני יותר ללב ולמוח מאשר לאיברים אחרים, כיוון שאיברים אלו זקוקים לאספקה קבועה של חמצן.

אנשים הנחשפים לכמויות קטנות של אזיד הנתרן על ידי נשימתו, ספיגתו דרך העור, או אכילת מאכלים המכילים אותו עשויים לפתח חלק או את כל הסימפטומים הבאים בתוך דקות:

נשימה מהירה
חוסר מנוחה
טשטוש
חולשה
כאב ראש
בחילה והקאות
קצב לב מהיר
אדמומית בעיניים (חשיפה לגז או אבק)
הפרשות שקופות מהאף (חשיפה לגז או אבק)
שיעול (חשיפה לגז או אבק)
כוויות ובועיות בעור

כמו כן, חשיפה לכמות גדולה בכל דרך שהיא עשויה לגרום להשפעות בריאותיות אחרות כגון:

עוויתות
לחץ דם נמוך
קצב לב איטי
איבוד הכרה
פצעים בריאות
כשל נשימתי המוביל למוות

אם אדם מראה את הסימפטומים הללו אין זה אומר בהכרח שהוא נחשף לאזיד הנתרן. ניצולים של הרעלות חמורות של אזיד הנתרן עשויים לסבול מנזק בלב או במוח.

טיפול

הרעלת אזיד הנתרן מטופלת בטיפול רפואי תומך בתנאי בית חולים. לא קיים נוגדן ספציפי להרעלה באזיד הנתרן. הדבר החשוב ביותר לקורבן ההרעלה הוא לחפש טיפול רפואי מוקדם ככל האפשר.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא נתרן אזיד בוויקישיתוף

הערות שוליים

^ Lichstein, Herman C.; Malcolm H. Soule (1943-06-19). "Studies of the Effect of Sodium Azide on Microbic Growth and Respiration" (PDF). Journal of Bacteriology 47 (3): 221-230. ISSN 0343-6993. Retrieved on 2006-10-03.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

[1] Lichstein, Herman C.; Malcolm H. Soule (1943-06-19). "Studies of the Effect of Sodium Azide on Microbic Growth and Respiration" (PDF). Journal of Bacteriology 47 (3): 221-230. ISSN 0343-6993. Retrieved on 2006-10-03.

[1]