אוסטרוה
| |||
 | |||
| טירת אוסטרוה | |||
| מדינה |
 אוקראינה | ||
|---|---|---|---|
| אובלסט |
 רובנו | ||
| תאריך ייסוד | 1100 | ||
| שטח | 10.90 קמ"ר | ||
| גובה | 195 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיירה | 14,894 (2022) | ||
| ‑ צפיפות | 1,366 נפש לקמ"ר (2022) | ||
| קואורדינטות | 50°20′00″N 26°31′00″E / 50.333333333333°N 26.516666666667°E | ||
| אזור זמן | UTC +2 | ||
| http://www.ostroh.rv.ua | |||
אוֹסטרוֹהְ או אוסטרוג (באוקראינית וברוסית: Острог; ביידיש ובספרות היהודית: אוסטראה או אוסטרהא) היא עיר במערב אוקראינה במחוז רובנו. בשנת 2024 התגוררו בעיר כ-13,892 תושבים.[1]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]העיר ידועה מהמאה ה-10 כחלק מרוס של קייב. במאה ה-11, חלק מרוס הווהלינית, כנחלת ענף אוסטרוז'סקי של בית ריוריק. לאחר מכן במאות ה־12-14 חלק מליטא. מ־1569 בממלכה המאוחדת של פולין וליטא ("רץ' פוספוליטה"). בשנת 1585 הוענקו לה זכויות עיר. במאה ה-17 משפחת אוסטרוז'סקי נכחדה, לאחר מריבות בין אצילים פולניים, משפחת ליובומירסקי זכתה בעיר. בחלוקת פולין השלישית ב־1792 עברה לרוסיה. מ־1918 בפולין העצמאית, ומ־1939 חלק מאוקראינה הסובייטית. ב־1991 באוקראינה העצמאית.
יהודי אוסטרוה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – קהילת יהודי אוסטראה-אוסטרוג
תולדות הקהילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]היהודים התיישבו בעיר החל מהמאה ה-15. התאריך הראשון שמופיע במצבות העתיקות ביותר הוא ה'ר"ה (לערך 1445).[2] על יהודי העיר נגזר גזרת גירוש יחד עם שאר יהודי ליטא ב־1495, אך התאפשר להם לשוב ב־1503. יהודי העיר התפרנסו בעיקר ממסחר עם פולין, הם היו ממבקריו הקבועים של יריד דנציג, וכן עם נסיכות ולאכיה. הודות לקשרי המסחר הענפים אוכלוסייתה היהודית של העיר גדלה מאוד, והעיר נהייתה החשובה שבין ערי ועד ארבע ארצות.
עם רבניה נמנו ישעיה הלוי הורוביץ - ה'של"ה הקדוש', והמהרש"א שעם שמו נקשרה העיר וכונתה אף "עיר המהרש"א". בעיר נתפרסם 'בית הכנסת המהרש"א' שנחשב לאחד היחידים בעל קדושת בית כנסת, ללא ההיתר המיוחד ללמוד בה ולסעוד בה ולשמש אף כ'בית מדרש'.
בין רבניה הידועים היה גם רבי דוד הלוי סג"ל - המכונה 'הט"ז' (על שם ספרו 'טורי זהב'), המהרש"ל (רבי שלמה לוריא), ורבי נפתלי כ"ץ מחבר 'סמיכת חכמים' היה אב בית הדין בה. ר' נתן מברסלב (נתן מנמירוב) חי בה תקופה. נתח נכבד מהקהילה היו החסידים מאז שלרב העיר נבחר תלמיד הבעל שם טוב הרב מאיר מרגליות (נפטר בה'תק"ן, סביבות 1790). הרב פנחס מקוריץ חי בעיר זו תקופה מסוימת ורבי ייב"י יסד בה את חצרו החסידית. כמו כן פעלו בעיר הרב אשר צבי מאוסטראה והרב יצחק אייזיק כץ, שניהם תלמידי המגיד ממזריטש.
בעיר היו מספר בתי דפוס עבריים מוכרים, וביניהם מראשוני בתי הדפוס לספרי החסידות.
בשל גדולי התורה הרבים שישבו בעיר, היו שכינוה: "אות תורה" (בהגייה אשכנזית "אות תורה" נשמע קרוב מאוד לשם העיר אוסטראה).[3]
בגזירות ת"ח ות"ט נרצחו שבעת אלפים היהודים תושבי העיר, לפי קינה שנכתבה לזכרם.[4] בין הנמלטים בהתקפה הקוזקית הראשונה על העיר מתקופה זו היה רבי דוד סג"ל - בעל הט"ז. ישנם מספר תיאורים שכולם כוללים זוועות והתנהגות פרועה ואכזרית מצד הלוחמים האוקראינים נגד יהודי העיר.[5]
באסרו-חג פסח (כלומר יום לאחר 'אחרון של פסח', בכ"ג בניסן ה'תקכ"ח 1768), בימי טבח עשרות אלפי יהודי העיר אומן בעת "מרד ההיידמקים", יהודי העיר שכרו שכירי חרב טטרים אשר פירקו ועצרו את מסעם של האיכרים מסביבת העיר שמטרתם הייתה לטבוח ביהודי העיר.
בשנת תקל"א בשריפה שפקדה את בניין הקהילה, נשרף ספר הקהילה ואיתו רשומות היסטוריות חשובות מתולדות היישוב היהודי שם.
לאחר מלחמת העולם הראשונה ועם עצמאותה של פולין נערכו פרעות ביהודים, אך היו רק פצועים ונזק לרכוש. עם התרת פעילות ציונית גלויה, הוקמו תנועות נוער ומוסדות ציוניים בעיר, אף שרוב יהודיה היו שומרי מצוות.[6]
בשואה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
עד מלחמת העולם השנייה חיו בעיר כ-8,500 יהודים, והיוו 52% מאוכלוסייתה. מספטמבר 1939, תחת המשטר הסובייטי, חלק מיהודי העיר בעיקר אנשי עסקים, הוגלו לגולגים בסיביר, ומצאו שם את מותם. ראש העיר בתקופה זו היה יהודי. פליטים יהודים רבים התכנסו אל העיר, שאי אפשר היה להמשיך ממנה מזרחה ללא אישור מיוחד, והאוכלוסייה היהודית צמחה ערב הכיבוש הגרמני לכ-10,500 נפש.[7]
כ-1000 מיהודי העיירה נמלטו מזרחה עם כיבוש העיר בידי הגרמנים, ביוני 1941, וכ-500 נהרגו תוך כדי הקרבות העזים שנמשכו ימים אחדים, סביב העיר המבוצרת. מיד למחרת כיבוש העיר בידי הגרמנים נמסרו הוראות ללבישת סרט מזהה על היד והגבלות שונות, וימים אחדים לאחר מכן מונה יודנרט. חודשיים לאחר מכן, בי"א מנחם אב ה'תש"א (14 באוגוסט 1941) יום לאחר הצום הנדחה של תשעה באב, נערך רצח של נשים יהודיות, זקנים וחולים תושבי העיר, בבור חצוב ביער הסמוך לעיר, בידי שוטרים אוקראינים ושבויי מלחמה סובייטים מתנדבים, תחת פיקודה של חטיבה 1 של יחידות המוות הגרמניות (האיינזצגרופן) שהורכבה משומרים לשעבר במחנות ריכוז. היהודים הועמדו בקבוצות, ובעלי מקצוע שוחררו. היהודים שנשארו במקום הופשטו, הושכבו בשכבות ונורו בידי השוטרים האוקראינים, ושבויי המלחמה הרוסים. לאחר מכן הקצינים הגרמנים עברו עם אקדח נעמדו על הגופות, וירו במי שנותר בחיים. לפי רישומי הקהילה נרצחו ביום זה כ-3,000 יהודים. עם ערב שוחררו כל מי שלא הספיקו לירות בו. הנשארים אולצו למסור את כל תכשיטיהם ובתי הכנסת נשדדו אף הם במשך יום המחרת. הגרמנים מילאו שישה ארגזים גדולים בתכשיטי היהודים.
ביום ה'שלושים' לטבח הקודם, פחות מחודש אחר כך, בט' באלול (6 בספטמבר) אותה שנה, נערכה 'פעולה' (אקציה - כלומר פעולת טבח מתוכנן) נוספת. הפעם נאספו מרצונם כשלושת אלפים נשים וגברים יהודיים והובלו לכאורה לעבודת כפייה, אך למעשה נאספו במרחק רב מהעיר בבית חרושת שהיה שייך ליהודי 'לייבל', בתוך חורשת 'העיר החדשה' הסמוכה לעיר. המתחם הוקף במשטרה אוקראינית, ומעט חיילי ס.ס. שהסתובבו קודם לכן בתוך העיר. משם היהודים הועלו לתוך משאיות בקבוצות של שלושים איש ונלקחו ליער ניקיטין - שם נרצחו. לאחר מכן, חזרו המשאיות לאסוף קבוצה. הרצח נמשך עד שעות הערב, ואז קבוצה של זקנות וזקנים שוחררו לשוב לביתם. לפי רישומי הקהילה היהודית נרצחו ביום זה עוד כ-2,500 מיהודי העיר.
ביוני 1942 היהודים הוכנסו לגטו, ובו גרו עשר נפשות בחדר. הוקם יודנראט חדש, וכן משטרה יהודית בת חמש נפשות. אהרן וולדמן, השריד היחיד מאנשי היודנראט שנורו מאוחר יותר בידי הגרמנים על קיר בית הכנסת הגדול - מקום משרדם, תיאר את השוטרים היהודים על ידי מראה עיניו ומשמע אזניו, כאשר שוטר יהודי הוביל יהודי זקן ועיוור בן שמונים, כבן ערובה לגרמנים:
הזקן הלך אחריו ברצון, ואמר: "הלוואי שאהיה קרבן וכפרה לכל בני העיר, שלא יגעו עוד בשום יהודי!" אילו "שומר ראשו" הולך לידו ובוכה.
— ספר הזיכרון לאוסטרואה, עמוד 359 (תמונה 192 בספר המקוון)
באוגוסט 1942 הוחלף השלטון המקומי, בגרמני זואולוג במקצועו, ושונא יהודים בחריפות. הוא הכניס לתוך הגטו כפריים נוצרים שהיו נשואים ליהודים, שבע משפחות יהודיות של רופאים, רופאי שיניים וכדומה, שהיו מחוץ לגטו "ברישיון", וכן יהודים שהמירו את דתם לנצרות. כמו כן הוקטנו מנות המזון, והוחמרה השמירה על הגטו. אנשי ההנהגה היהודית שמעו שכך היה לפני חיסול הגטאות האחרים בסביבתם, והבינו שסופם המתוכנן קרב.
בספטמבר 1942 נודע ליודנראט וליהודי הגטו, על חיסול רובה הנחרץ של יהדות ווהלין בערים הגדולות והם נותרו בין אחרוני המחוזות שיהודיהם עדיין לא הושמדו. ארגון של אנשי יודנרט במחוזות הנותרים בקשו לשחד את הגרמנים ולהכריז על מחוזם כ"שטח מוגן". נאסף מצבור זהב גדול, אך מי שעמד בראש הפעולה, ה' שלפשטיין ראש יודנרט זדולבונוב, נורה בידי הגרמנים, והתוכנית מוססה. הזהב נותר מוסתר, ושומרי הסוד היודעים על מקום המצאו, נרצחו בבור ההריגה עם שאר יהודי זדולבונוב.
קצת יותר משנה אחר הרצח הקודם, החלה השמדת יהודי אוסטראה ביום חמישי ד' מרחשוון ה'תש"ג ה-15 באוקטובר 1942. בכל ערי ועיירות הסביבה כבר הושמדו היהודים, ואוסטראה נותרה אחרונה בווהלין עם יהודים, ללא מפלט שאפשר להימלט אליו. שלשה ימים קודם לכן נמסר ליהודים בסוד על התוכנית להשמידם. על מנת להרגיעם, מפקד המשטרה המקומית קומרובסקי, מפקד כוחות המשמר האוקראינים - טקצ'נקו, והשליט הגרמני נפגשו עם היודנראט, יומיים לפני הטבח, ודנו עמם בעניינים שוטפים, דרשו עוד שלל של רהיטים, והתלוצצו עמם, שהם 'מרוצים מיהודי אוסטראה'. למחרת עם שחר הגטו הוקף בכוחות המשטרה הפולנית המקומית ואנשי המשמר האוקראינים, ובשמונה בבוקר קומורובסקי מסר לאברהם קומדנט, ראש היודנרט, פקודה לכל היהודים להתייצב עד הצהריים במגרש של מנסרה בפאתי העיר והגטו, עם מזון וצידה לשני ימים.
רוב יהודי העיירה הלכו אל החצר בתהלוכה בוכיה, מרצונם החופשי, ביודעם שהם הולכים אל מותם. ב-12 בצהריים כוחות השיטור הפולנים והאוקראינים פרצו לגטו, הובילו את הנותרים אל מקום ההתכנסות תוך מכות רצח, וירו במסתתרים ובבורחים. היחידה הגרמנית האחראית על פעולות ההשמדה הייתה עסוקה בפעולת ההשמדה במקומות אחרים במחוז שלהם, ויהודי העיירה נותרו לישון במקום במשך ליל הסתיו הגשום. למחרת ביום רביעי, ג' במרחשוון ה-14 באוקטובר, הגיעה היחידה הגרמנית. במשך יום זה נרשמו מפי היהודים מקומות מסתור של דברי ערך, והובטח שכל המוסר דברי ערך אלו ינצלו חייו. לאחר שמילאו שתי מכוניות בחפצי ערך, והאוקראינים שבעו אף הם מהשלל, הובלו אנשי היודנראט אל קיר בית הכנסת תוך כוונה להוציאם להורג ביריה. אהרן וולדמן, חבר היודנראט, לפתע עקר את רגליו והצליח להימלט. שאר אנשי היודנראט נורו ונהרגו במקום. בגטו הוא מצא מספר משפחות יהודיות הנמצאות בתוך מחבואים בבתים ובחצרות.
למחרת, עדי ראייה נוצרים, העידו על התעללות ואכזריות קשה מצד הרוצחים, לפני שאחרוני יהודי העיר נרצחו בבורות ירי שחפרו לעצמם בחצר. כ-800 מהיהודים ברחו, אך רוב הבורחים נרצחו על ידי הלאומנים האוקראינים.
ב-1944 חזרו למקום יחידות גרמניות ובעזרת אסירים יהודים שרפו את הגופות בניסיון להעלים עדויות.
בשנת 2005 הבי.בי.סי שידרה סדרה על אושוויץ ובה ראיונות עם קרבנות ועם פושעי השואה, וביניהם ריאיון עם אחד הקצינים ממינכן, שתיאר את הטבח באוסטראה. בעקבות השידור האיש נעצר ונחקר, אך לא הועמד לדין.[8]
בשואה נכחדה רוב הקהילה, רק כ-60 מיהודי העיר שנותרו בה עם הכיבוש הגרמני שרדו, ורק חמש משפחות יהודיות חזרו לחיות במקום.[9] כיום אין יהודים באוסטרואה. רבים מהפליטים שעברו תלאות במעבר דרך ברית המועצות תוך כדי המלחמה, היו בין המעפילים העצורים בידי הבריטים, ועם הקמת המדינה הגיעו לארץ.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של אוסטרוה- מנחם מענדיל ביבער, מזכרת לגדולי אוסטרהא, תרס"ז, באתר היברובוקס
- "אוסטראה", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק א, עמוד 199, באתר היברובוקס
- ספר יזכור לקהילת אוסטראה, בספריית העיר ניו יורק, 1954
- ספר יזכור לקהילת אוסטראה, בספריית העיר ניו יורק, "פנקס אוסטראה", 1960
- ספר יזכור לקהילת אוסטראה, בספריית העיר ניו יורק, 1966
- ספר יזכור לקהילת אוסטראה, בספריית העיר ניו יורק, "ספר אוסטראה", 1987
- "אוסטרוה", באתר JewishGen (באנגלית)
- אוסטרוה, במהדורת האינטרנט של האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית (ברוסית)
- פינקס הקהילות
- אוסטרוה (Ostróg), באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
- אלכסנדר קרוגלוב (רו') ואנדרו קוס, אוסטרוג, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק B, עמ' 1438–1439), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
- "אוסטרוה", באתר השטעטל הווירטואלי
- אוסטרוה באתר מרכז מורשת יהדות פולין
- על הדפוס באוסטרהא (גם בעמוד הבא) בספר 'תולדות הדפוס' (תש"י, 1950, אתר כתבים עברים
אוסטרהא (אוקראינה), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Соціальний паспорт Острозької міської територіальної громади » Острозька міська рада, Острозька міська рада (ב־)
- ^ ספר הזיכרון לאוסטראה, עמוד 88
- ^ עם נדידת מרכזי התורה למקומות אחרים היו שהתלוצצו על כינוי זה וקראו אותו "אויס תורה" שביידיש פירושו - "הייתה (וכבר נגמרה) תורה". ר' ספר יזכור לאוסטראה, עמוד 48
- ^ ספר יזכור לאוסטראה, עמוד 13. קינה של רבי אברהם בן רבי שמואל אשכנזי, מתוך הספר 'צער בת רבים': 'ונהרגו כולם בחצים וכידונים, שבעת אלפים גדולים וקטנים'.
- ^ ספר הזיכרון לאוסטראה, דף 62 (עמודות 107-8
- ^ בין היתר הוקם קן של השומר הצעיר. ראה ספר הזיכרון עמודים 6–225 (תמונה 123 בספר המקוון)
- ^ לפי הערכות ראשי הקהילה היהודית, ספר הזיכרון לאוסטרואה
- ^ תשדיר תיעודי של הבי.בי.סי. הוביל לחקירת פשעי מלחמה (אנגלית, עיתון הגרדיאן)
- ^ ספר הזיכרון לאוסטרואה, עמ' 378 (תמונה 201 בספר המקוון) 'ה"סך-הכל" המר של אוסטראה היהודית'
