אולד-סקול היפ הופ
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
אולד-סקול היפ הופ (באנגלית: Old-school hip hop) היה השלב הראשון מתוך שלושת שלבי ההתפתחות מוזיקת היפ הופ משנות השבעים ועד שנת 1986. המושג "אולד סקול ראפ" מתאר הן את שם התקופה והן את סגנון הראפ שהיה מקובל בתקופה זו (כולל פופ ראפ). נהוג לסיים את התקופה עם הופעתם של סגנונות ההארדקור היפ הופ והגנגסטה ראפ בסוף שנות השמונים.
זמר סקא ורגאיי בשם דיג'יי קול הרק (אנ'), היגר בתחילת שנות השבעים מג'מייקה לניו יורק שבארצות הברית. ב-1977 הממציא הרק את ה"בריק-ביטינג". במקביל אליו פיתח הדיג'יי גראנדמאסטר פלאש את טכניקות הדיג'יי והסקראצ'ינג. הם טבעו את מונח ה"היפ הופ", ונהוג למנות את תחילת התקופה מרגע זה.
בשלב זה, ההיפ הופ לא היה מוכר לציבור הרחב. ב-1979 הוציאה להקת שוגר היל גאנג סינגל בשם "Rapper's Delight" שהצליח בפעם הראשונה לפרסם את הז'אנר שעד אז היה מוכר רק למעטים. הסינגל נחשב לאחד משירי ההיפ הופ המצליחים ביותר בכל הזמנים עם מכירות שעמדו על כ-2 מיליון עותקים. כמו כן הלהקה נחשבת ל"ממציאה" של המושג "ראפ" כשם נרדף להיפ הופ כפי שהוא בא לידי ביטוי בסינגל זה.
מרכזו של הראפ בתקופה זו היה בניו יורק והוא לא התפשט לערים אחרות בשלב זה. הראשון שהתאים את הראפ למוזיקת דיסקו היה דיג'יי הוליווד. ב-1979 הדיג'יי גראנדמאסטר פלאש מניו יורק שעבד יחד עם דיג'יי הוליווד המציא את הרמיקסים ואת טכניקות הסאונד המקובלים עד היום במסיבות. גרנדמאסטר נחשב לראפר המפורסם הראשון שהיה מקליט שירים על גבי קסטות והוא גם הרבה לשתף פעולה עם להקות והוא זכה לפופולריות רבה.
עם הזמן התפשט הראפ לכל אורך החוף המזרחי של ארצות הברית וב-1985 קנה לו אחיזה גם בחוף המערבי. הראפר הראשון של החוף המערבי הוא טו שורט (Too Short) שהתחיל לשיר שירי ראפ בעלי מסר עם אלבומו הראשון "Players". למרות הופעותיו של טו שורט הראפ של החוף המערבי היה עדיין בחיתוליו.
אל אל קול ג'יי (LL Cool J) היה הראפר הראשון שיצר סגנון חדש של ראפ הנקרא פופ ראפ (ראפ שמדבר על אהבה ובעל מסרים רומנטיים) ב-1985 עם אלבומו "Radio". להקת הראפ "Run-D.M.C" שהייתה לא ידועה עד שנת 1984 עת הוציאו את אלבומם הראשון "Run D.M.C". עם הוצאתו הפכו למודל לחיקוי של הראפ.