אוזורפ
אוזורפ או אוזורפטור ("גזלן") הוא אדם החומס את השלטון בכח, לעיתים קרובות אך לא בתמיד במלוכה. האוזורפ הוא טוען לא לגיטימי או שנוי במחלוקת לשלטון. פעולת ההפיכה נקראת בלעז "אוזורפיה".
השלטון הנגזל יכול להיות במדינה, עיר או אזור מבוסס.[1] האוזורפים יכולים לעלות לשלטון באזור בכוח פיזי בלתי צפוי לעיתים קרובות, כמו גם באמצעות השפעה פוליטית והונאה.
מאפייניה של ספרות האוזורפציה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בספרות המחקרית ישנו פלורליזם ספרותי ביחס לתיאוריהם של האוזורפים. באופן טיפוסי, האוזורפ יכול להיות כזה שהכחיד את שושלת המלוכה הקודמת וייסד כזו חדש; כזה שכתב "אפולוגיה" להצדקת מלכותו, וכזה שבנה ושיקם את מקדש האל שבחר בו. ספרות האוזורפציה מדגישה שלושה יסודות מרכזיים: דרך תפיסת השלטון, הדגשת הלגיטימציה האלוהית של האוזורפ, והדגשת הלגיטימציה החברתית שהצליח לזכות לה בדיעבד לאחר שעלה לשלטון.
תפיסת השלטון נעשתה לא פעם ללא עימות צבאי, אלא תוך הישנות על גופים חברתיים משפיעים, דוגמת ירבעם בן נבט בממלכת ישראל (מל"א י"ב 16–17, 24-22), שישק במצרים ונבונאיד בבבל. האוזורפ יכול להיות אדם חיצוני לחלוטין לבית המלוכה, אך לעיתים גם יורש עצר שאיננו הראשון בסדר הירושה (כדוגמת שלמה המלך), או אדם הטוען שהוא יורש עצר אבוד.
ספרות תאולוגית המבקשת להצדיק את עלייתם לשלטון של האוזורפים הייתה מחזה שכיח במזרח הקדום.[2][3] כך למשל, מלכי אשור נהגו לציין בכתובותיהם הדגשות לבחירה אלוהית במלכותם, שביקשה להתגבר על הבעייתיות שבעלייתם למלוכה שלא כיורשים חוקיים, בין אם באמצעות כוח צבאי ובין עם באמצעות הליך בחירה ייחודי. דוגמאות לאוזורפים בולטים שנהגו כך הן תגלת פלאסר השלישי, סרגון השני ונרם-סין מלך בבל.
סיפורי אוזורפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]סיפורי אוזורפיה רווחו במזרח הקדום. כך למשל סיפור עתליה ההורגת את זרע בית דוד. ליוורני הראה שסיפור המרד בעתליה (מל"ב יא-יב) חולק דגם משותף עם סיפורי אוזורפציה מהמזרח הקדום, ותפקידו להצדיק את שלטונו של האוזורפטור, שנתפס כלא-לגיטימי. כך למשל, אידרימי, הנסיך הצעיר, נמלט מהטבח שבוצע על ידי האוזורפטור. מאוחר יותר הוא הוכר מחדש על ידי העם, ביצע הפיכה נגד האוזורפטור והחזיר את שושלתו לכס השלטון. לדברי ליוורני, עלייתו לשלטון של האוזורפטור השני, אידרימי, נתפסת כהשבת הסדר הנכון לקדמותו, מעשה המצדיק את האוזורפציה. דגם זה מופיע בפרשת מרד יהוידע והוא חושף את המגמה התעמולתית של הסיפור, שתכליתה להצדיק את שלטונו הבעייתי של יהוידע/יואש, תוך ניצול זרותה של האישה, עתליה, והעולם הפגאני המזוהה איתה. הדגם מוכיח שהשלטון שקדם למלך הנוכחי (יואש) הוא שלטון מושחת, ודמותו של המלך הנוכחי מוצגת כדמות של מושיע, המחזיר עטרה ליושנה.[4][5][6]
דוגמאות לאוזורפים בולטים שנהגו כך הן תגלת פלאסר השלישי, סרגון השני ונרם-סין מלך בבל.
מקובל במחקר לזהות גם את סיפור עלייתו של דוד לשלטון כסיפור אוזורפציה. המחבר המקראי הציג את דוד מצד אחד כמלך נבחר וראוי, ומצד שני כמלך שהיה אוזורפ. בסיפורים על דוד קיימים רוב המאפיינים להגדרתו כאוזורפ: דוד ייסד שושלת מלוכה חדשה שנבחרה על ידי האל לאחר הסרת השושלת הנבחרת הקודמת של בית שאול; בסיפורים על דוד קיים תיאור מודגש של הלגיטימציה האלוהית ושל הלגיטימציה החברתית שניתנה לו על ידי ה', ועל ידי אנשי יהודה וישראל (שמ״ב בי 4, הי 3-1 ; דה״א י״א 1–3) ; דוד נמשח בסתר על ידי נביא (שמ״א ט״ז 13) ; האל כרת ברית ייחודית עם דוד ושושלתו עד עולם (שמ״ב ז׳, בייחוד 16 ; דה״א י״ז 14) ; בסיפורים על דוד תוארו בהרחבה מעשיו של דוד לתפיסת כס המלוכה, ופעולותיו לאחר תפיסת כס המלוכה, בעיקר לקביעת ירושלים כבירה וכמרכז דתי, וההכנות הקשורות לבניין בית המקדש בירושלים. המחבר התייחס אל דוד באמביוולנטיות, וערך את הסיפורים על דוד כ"אפולוגיה", שלצידה גם ביקר את התנהגותו של דוד.
אוזורפטורים בתנ"ך
[עריכת קוד מקור | עריכה]מבין חמשת המלכים הישראלים והיהודאים שזכו ללגיטימציה אלוהית, ארבעה מביניהם נחשבים במחקר לאוזורפים. המלכים שזכו ללגיטימציה זו הם שאול - מלכה הראשון של ישראל (שמ"א ט׳ 1-יי 27) ; דוד - שנבחר על ידי האל לאחר שזה הסיר את שאול ממלכותו (שמ"א ט"ז 113 ; שמ"ב זי 8) ; ירבעם בן נבט - מלכה הראשון של ממלכת ישראל ומפלגה (מל"א י"א 29–39) ; בעשא בן אחיה - מלך ישראל (מל"א ט"ז 2) ויהוא בן נמשי - מלך ישראל (מל"ב טי 13-1).[7] עם זאת, היו אוזורפים בממלכת ישראל שהמחבר לא הזכיר את בחירתם על ידי האל.
אטימולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המילה באה במקור מהמילה הלטינית usurpare ("לתפוס", "לקחת בכוח" או "להשתמש").
פוליטיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ליוונים הייתה תפיסה משלהם לגבי מה הם אוזורפים, וכינו אותם עריצים.[8] בשימוש היווני הקדום, עריץ ( tyrannos / τύραννος ביוונית) היה אדם שעלה לשלטון באמצעים לא חוקתיים או לא לגיטימיים, בדרך כלל לא היורש של כס מלכות קיים.[8] אנשים כאלה נתפסו באופן שלילי על ידי פילוסופים פוליטיים כמו סוקרטס, אפלטון ואריסטו.[9][10]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מְעִילָה
- ניכוס פסולה (אנ')
- אוזורפ רומי (אנ')
- רשימת האוזורפים (אנ')
- הפיכה
- דוד
- עתליה
- תגלת-פלאסר השלישי
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Key, T. Hewitt (1855). "On the Derivation and Meaning of the Latin Verb usurpare". Transactions of the Philological Society (8).
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Definition of USURPER". www.merriam-webster.com (באנגלית). נבדק ב-2019-03-22.
- ^ T. Ishida, The Royal Dynasties in ANcient Israel, A Study on the Formation and Development of Royal Dynastic Ideology (BZAW 142), Berlin, New York 1977, pages 7-10
- ^ ח' תדמור, אשור, בבל ויהודה - מחקרים בתולדות המזרח הקדום, ירושלים 2006.
- ^ .M, Liverani. L'histoire de Joas, VT, 24,1974,43
- ^ אהובה אשמן, "ועתליה מלכת על הארץ" (מל"ב יא 3) על הגבירות במקרא, בית מקרא: כתב-עת לחקר המקרא ועולמו, 2004
- ^ על כתובת אדרימי ראו נ, נאמן וא, קמפינסקי. עיון מחודש בכתובת אידרימי מאללח', בתוך חפירת ומחקרים, בעריכת י. אהרוני, ת"א, 1970, 211-220
- ^ T.N.D. Mettinger, King and Messiah (Coniectanea Biblica Old Testament Series 8), Lund 1976, on page 151.
- ^ 1 2 Kagan, Donald (באוקטובר 1998). Pericles Of Athens And The Birth Of Democracy (באנגלית). Simon and Schuster. p. 250. ISBN 9780684863955.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ "The Republic, by Plato". www.gutenberg.org. נבדק ב-2019-10-05.
- ^ Aristotle (2010-02-15). The Politics, Book 5, chapter 10 (באנגלית). University of Chicago Press. ISBN 9780226026701.
