אבי עורי
.jpg) | |
| צילום מ-2023 | |
| לידה |
1948 (בן 76 בערך) נתניה |
|---|---|
| מדינה |
ישראל  |
| השכלה |
אוניברסיטת תל אביב |
| מעסיק |
בית חולים תל השומר |
  | |
אבי (אברהם) עורי (יליד 1948) הוא רופא שיקומי ישראלי, פרופסור אמריטוס לרפואה שיקומית באוניברסיטת תל אביב, ולשעבר מנהל החטיבה לשיקום בבית החולים השיקומי "רעות" בתל אביב. נודע בפעילותו בקידום הרפואה השיקומית ועידוד ספורט נכים בישראל. פעל פעילות מקיפה אקדמית ומחקרית ועוסק, בנוסף, גם בתחומים של ההיסטוריה והפילוסופיה של הרפואה, ביו-אתיקה, 'רפואה ושואה', הרפואה בפולין בין שתי מלחמות העולם וההשפעות ארוכות הטווח של נכות ושל שהייה בשבי האויב.
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אבי עורי גדל בנתניה. הוריו אממה (לבית לוין) וישראל (יורק לדרמן), שניהם ילידי פולין, הגיעו לישראל במהלך מלחמת העולם השנייה. אבי למד בבית הספר היסודי ביאליק ואחר כך בתיכון ע"ש שאול טשרניחובסקי בנתניה.
בשנת 1973 סיים כעתודאי לימודי רפואה במחזור הראשון של הפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב וב-1973 קיבל תואר דוקטור לרפואה.
בחודש ספטמבר ירד לשירות מילואים במעוזי קו בר לב לחופי תעלת סואץ, יחד עם כמה מחבריו למחזור. הוא אמור היה לסיים את שירות המילואים ב-7 באוקטובר, למחרת יום הכיפורים, ולכן בערב יום הכיפורים כבר היו בבסיס טסה, כ-20 ק"מ מהתעלה. בשל הכוננות שהוכרזה בסיני ב-5 באוקטובר, ערב יום הכיפורים, התבקש עורי להתנדב לעוד שלושה ימי מילואים ולחזור למעוז שלא היה בו רופא. אבי הסכים להתנדב, והגיע למעוז 'חיזיון', ביום הכיפורים בערך בשעה אחת בצהריים. חיילי המעוז לא היו מודעים לכוננות, חלקם ישנו וחלקם צמו ואבי הספיק לערוך את הציוד הרפואי בבונקר 'מרפאה' במעוז. ברבע לשתיים בצהריים החלו המצרים להפגיז את כל קו המעוזים בתעלה, וכוחות רבים החלו לחצות את התעלה בסירות וכך פרצה מלחמת יום הכיפורים. לוחמי המעוז לחמו בגבורה בניסיון לעצור את הצבא המצרי לחצות את התעלה ולכבוש את המעוז. במהלך הלחימה ובמהלך הניסיון לצאת מהמעוז נהרגו 13 מתוך 21 קציני וחיילי המעוז.
ביום החמישי למלחמה, יצא עורי מהבונקר העשן והמפויח ונפל בשבי יחידת הצבא המצרי. קצין מצרי הציל אותו פעמיים מהוצאה להורג בידי כיתת חיילים מצריים. עקב פציעתו הקשה בריאותיו כתוצאה משאיפת עשן הלהביורים ורימוני עשן אפור שהתפוצצו בתוך המעוז, הועבר עורי, לאחר תקופת חקירות קשה, לאגף החולים והפצועים בכלא עבאסייה בקהיר שם הוחזקו כל השבויים הישראליים. בכלא עזר בטיפול בשבויים אחרים ולאחר 44 ימים בשבי הוחזר לישראל ב-19 בנובמבר 1973.
כיוון שהיה עתודאי, גויס מיד לצה"ל, והוצב לשרת במרכז השיקום בבית החולים תל השומר. בשנים 1974–1978 התמחה שם ברפואה שיקומית, בהדרכתו של מנהל המחלקה השיקומית, פרופסור רפאל רוזין. בהמשך נשלח להשתלמות באנגליה ובארצות הברית, וב-1982 התמנה לסגנו של פרופ' רוזין. אחרי מותו של רוזין בשנת 1985, מונה עורי למנהל מרכז השיקום, אותו ניהל[1] בשנים 1985–1999.
ב-1988 התמנה כפרופסור חבר לרפואה שיקומית באוניברסיטת תל אביב והחל משנת 2000 הועלה לדרגת פרופסור מן המניין.
בשנת 1999 התפטר מתל השומר, ועבר לנהל את החטיבה לרפואה שיקומית בבית החולים השיקומי 'רעות' בתל אביב, וסינף אותה לפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב.
בעקבות ניסיונו האישי כשבוי מלחמה וניסיונו האקדמי, צורף לצוות מחקרי בראשות ובהובלת פרופ' זהבה סלומון, לחקור סיבוכים רפואיים ונפשיים ארוכי טווח של פדויי השבי והלומי הקרב.[1]
נמנה עם מייסדי עמותת "ערים בלילה" הנאבקת להכרה ולשיקום פדויי השבי בישראל.[1] הוא נמנה גם על מייסדי עמותת 'אתגרים'. ב-2023-2012 היה עורי חבר בוועדת "לנסט" לנושא "רפואת הנאצים והשואה". במהלך שנות עבודתו נשלח לשליחויות וייעוצים שיקומיים ברחבי העולם, על ידי משרד החוץ ומשרד הביטחון, ארגון הג'וינט (AJDC) הכוח הרב הלאומי של האו"ם לארצות: צ'כיה, קרואטיה, סרי לנקה, אל סלוודור, סין, מונגוליה, איי פיג'י, ועוד.
שימש כרופא התאחדות ספורט הנכים בישראל ובוועדות הפאראלימפיות הבינלאומיות, ובשנים 1977–1992 שימש כרופא משלחות ספורטאי ישראל במשחקים הפאראלימפיים.
בשנים 2000–2005 שימש כחבר בועדה הציבורית לענייני החולה הנוטה למות.
חיים אישים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אבי עורי נשוי לקרין ולהם שתי בנות. בזמן הפנוי מתופף בתחום מוזיקת ג'אז. אחיו הצעיר הוא בני עורי, איש רדיו טלוויזיה.
הוקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 2013 - פרס מיוחד של שרת הבריאות על הספר שערך: "יסודות ברפואה השיקומית"
- 2015 - פרס מפעל חיים מטעם האיגוד הישראלי לרפואה שיקומית
- 2016 - אות הוקרה מתנועת אומ"ץ
- 2021 - פרס ע"ש מיכאל לנדאו מטעם מפעל הפיס על מפעל החיים ברפואה שיקומית[2]
- יוני-יולי 1990 - מלגת מימונידס מטעם הפדרציה הרפואית היהודית מאסיה ואוסטרליה (סיור בן חמשה שבועות בסניפי הפדרציה ובמרכזים לרפואה שיקומית ברחבי אוסטרליה, כלל 23 הרצאות, 8 ראיונות לתחנות רדיו ועיתונים מקומיים)
- 2005 - נבחר לייצג את ההסתדרות הרפואית הישראלית באיגוד הרפואי העולמי - "רופאי הטיפול בעולם"
- 2019 - פרס למפעל חיים מטעם פורום הוועידות השנתיות בנהריה בנושא "הרפואה והשואה".
ספרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]עורי פרסם בסביבות 250 פרסומים, מתוכם 5 ספרים.
- 2011 - עם אברהם לזר ורפאל חרותי - יסודות ברפואה השיקומית
- Ohry A & Ohry-Kossoy K, Spinal cord injuries in the 19th - century - background, research and treatment. Supplement to "Paraplegia", ISSN 0031-1758, published by Churchill Livingstone 1989.
- Kossoy E & Ohry A. The Feldsher: Medical, Sociological and Historical Aspects of Practitioners of Medicine with below University Level Education, the Magnes Press, the Hebrew University, Jerusalem, 1992. (ISBN 965-223-789-2).
- Ohry A, & Shaked A (ed): Introduction to Rehabilitation Medicine (306 pp in Hebrew). Ministry of Defense, 1990
.Ohry A,(Editor) Topics in Spinal Cord Injury. Speed Print, Jerusalem, 1995.(Hebrew)
- Ohry A, An Introduction to the History of RehabilitationMedicine in Israel. Printed by the Tel-Aviv University Press, 149 pages, 1997. (Hebrew)
- Ohry A, (editor). : Essentials of Rehabilitation Medicine. Reuth MC & Heiliger, Tel Aviv, 700p, 2012,(Hebrew and English)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אתר הפקולטה לרפואה של אוניברסיטת תל אביב
- בלוג האחים עורי ברשת
- על הרפואה השיקומית באתר האיגוד לרפואה שיקומית בישראל