אבו בכר אל-בגדאדי
 | |||||
| לידה |
28 ביולי 1971 סאמרא, עיראק | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| נהרג |
26 באוקטובר 2019 (בגיל 48) בארישא (אנ'), סוריה | ||||
| שם לידה |
إبراهيم عواد إبراهيم علي البدري السامرائي  | ||||
| מדינה |
 המדינה האסלאמית | ||||
| השכלה |
אוניברסיטת בגדאד (2006) | ||||
| מפלגה |
המדינה האסלאמית | ||||
| |||||
| |||||
  | |||||
אִבְּרַאהִים עַוַּאד אִבְּרַאהִים עַלִיּ אלְ-בַּדְרִיּ (בערבית: إبراهيم عواد إبراهيم علي البدري; 28 ביולי 1971[1] – 26 באוקטובר 2019), הידוע בכינויו אַבּוּ בַּכְּר אלְ-בַּגְדַאדִיּ (תעתיק מדויק: אלבע'דאדי; בערבית: أبو بكر البغدادي), היה מנהיג ארגון הטרור המדינה האסלאמית (המכונה גם "דאעש") משנת 2010 ועד מותו. עד שנת 2014 הנהיג את השלוחה של אל-קאעידה בעיראק, אך לאחר חילוקי דעות עם מנהיג אל-קאעידה, איימן א-זוואהירי, התנתק ארגונו מאל-קאעידה והפך לארגון עצמאי[2]. בסוף יוני 2014 הכריז הארגון על הקמת ח'ליפות בשם "המדינה האסלאמית"[3] באזורים שבשליטתו, ועל עצמו כח'ליפה שלה, בשם "הח'ליפה אבראהים". תחת הנהגתו כבשה המדינה האסלאמית שטחים נרחבים בעיראק ובסוריה, וביצעה פיגועי טרור רבים ברחבי העולם, בעיקר במזרח התיכון ובאירופה. נהרג ב-26 באוקטובר 2019 במבצע קיילה מולר של ארצות הברית בסוריה.
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אל-בגדאדי נולד ב-1971 בסאמרא שבעיראק. הוא למד באוניברסיטה האסלאמית בבגדאד, ושימש איש דת במסגד בפרוץ מלחמת עיראק ב-2003.
לאחר מכן נכלא על ידי האמריקאים, במחנה בוקה. אך משלא ראו בו כאיום משמעותי הוא שוחרר בדצמבר 2004.
בתחילת המלחמה החל להנהיג קבוצות אסלאמיות קיצוניות, ובהמשך מונה לכהן במועצת השורא של לוחמי הג'יהאד בעיראק. במאי 2010, לאחר מותם של מנהיגי הארגון, אבו איוב אל-מסרי ואבו עומר אל-בגדאדי, מונה אבו בכר אל-בגדאדי למנהיג אל-קאעידה בעיראק. אל-בגדאדי הודיע שהארגון יתמקד בניסיון לכבוש אזורים בעיראק במטרה להקים שם ח'ליפות אסלאמית שתתקיים על פי חוקי השריעה.
באוקטובר 2010 פרסמה ארצות הברית כי תעניק פרס בסך 10 מיליון דולר על מידע שיוביל ללכידתו או למותו של אל-בגדאדי[4].
לאחר תחילת מלחמת האזרחים בסוריה החל להרחיב את פעילות הארגון לתחומי סוריה, כשהוא נלחם לצד כוחות המורדים במשטרו של נשיא סוריה, בשאר אל-אסד. באפריל 2013 הודיע על איחוד ארגונו עם השלוחה הסורית של אל-קאעידה, ג'בהת א-נוסרה, בשם החדש: "המדינה האסלאמית של עיראק והלבנט" (בראשי תיבות "דאעש"). בעקבות התנגדות ארגון ג'בהת א-נוסרה לאיחוד ולפעילות ארגון אל-קאעידה בעיראק בתחומי סוריה, קבע מנהיג אל-קאעידה, איימן א-זוואהירי, כי על הארגון להישאר בתחומי עיראק ולהותיר את הפעילות בסוריה לארגון ג'בהת א-נוסרה. לאחר שאל-בגדאדי סירב להיענות לדרישת אל-קאעידה, הודיעה אל-קאעידה על התנתקות מהארגון בעיראק[5].
ב-5 ביולי 2014 פורסם סרטון וידאו, שבו כביכול נראה לראשונה אל-בגדאדי, כשהוא מנהיג את תפילת יום שישי במסגד א-נורי במוסול, ונושא נאום שבו קרא לכלל המוסלמים לציית לו[6].
ב-8 בנובמבר 2014 דווח שאל-בגדאדי נפצע קשה בהפצצה של מטוסי קרב אמריקאיים על העיירה אל-קאאם, במקום שבו התקיים מפגש של ראשי הטרור[7]. בסוף אפריל 2015 דווח כי הוא חי ומחלים מהפציעה, אך נותר משותק, ואת מקומו החליף אבו עלאא אל-עפרי[8]. על פי משרד ההגנה של עיראק, זה האחרון נהרג בתקיפה מן האוויר של כוחות הקואליציה הבין-לאומית כחודש אחר כך.
ב-23 בינואר 2016 דווח במספר כלי תקשורת שאל-בגדאדי נפצע אנושות בתקיפה אווירית בצפון עיראק.
ב-16 ביוני 2017 דווח שמשרד ההגנה הרוסי בודק דיווחים שאל-בגדאדי נהרג בהפצצה של מטוסי קרב רוסיים על העיר א-רקה חודש קודם לכן, במקום שבו התקיים מפגש של בכירי הארגון. גם בישראל התקבל מידע מודיעיני על מותו של מנהיג המדינה האסלאמית[9].
ב-29 באפריל 2019 התפרסם תצלום וידאו שבו נראה אל-בגדאדי, לראשונה מאז ירד למחתרת ב-2013, משבח את מבצעיהם של הפיגועים בסרי לנקה שבוצעו שמונה ימים קודם לכן[10], עובדה שחיזקה את ההערכה כי אל-בגדאדי חי. ב-16 בספטמבר 2019 פורסמה קלטת שמע[11].
ב-26 באוקטובר 2019 נהרג אל-בגדאדי ב"מבצע קיילה מולר"[12], בפשיטה על המתחם שבו שהה במחוז אידליב שבצפון-מערב סוריה. במבצע השתתפו פיקוד המבצעים המיוחדים המשולבים וכוח דלתא של צבא ארצות הברית[13]. לפי הודעת הנשיא דונלד טראמפ, אל-בגדאדי נהרג בעת שניסה להימלט אל תוך מנהרה, כאשר מספר כלבים התנפלו עליו והוא החליט להפעיל את אפוד הנפץ שנשא על גופו. בפיצוץ נהרגו גם שלושה מילדיו שאיתם נמלט. במהלך המבצע נהרגו גם שתיים מנשותיו, שעל פי ההשערה הפעילו אף הן חגורות נפץ.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אבו בכר אל-בגדאדי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- פרופיל של מנהיג ארגון המדינה האסלאמית אבו בכר אל-בגדאדי, באתר BBC
- החלטת מועצת הביטחון של האו"ם על הוספת אבו בכר אל-בגדאדי לרשימת מנהיגי אל-קאעידה עליהם חלים סנקציות
- שי לוי, הטרוריסטים המסוכנים והמבוקשים ביותר בעולם, באתר מאקו, 26 ביוני 2014
- רועי קייס, השוחט מבגדד: זה שליט המדינה האסלאמית, באתר ynet, 3 ביולי 2014
- פרופ' ח'אלד סנדאוי, בשקט בשקט קם לו איום אכזרי בגבול המזרחי שלנו, באתר גלובס, 1 באוגוסט 2014
סמדר פרי, לתפוס את אל-בגדאדי, באתר "ידיעות אחרונות", 10 באפריל 2019- גיא אלסטר, איפה אל-בגדאדי? המצוד אחר הטרוריסט המבוקש בעולם, באתר וואלה, 18 באפריל 2019
- איתי אנגל, בחזרה אל הימים האפלים של אל-בגדדי: המורשת של הטרוריסט ש"מת כמו כלב", באתר מאקו, 4 בנובמבר 2021
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ החלטת מועצת הביטחון של האו"ם על הוספת אבו בכר אל-בגדאדי לרשימת מנהיגי אל-קאעידה עליהם חלים סנקציות
- ^ אסף גיבור, הארגון הקיצוני שבאל-קאעידה מתנערים ממנו, באתר nrg מעריב, 4 בפברואר 2014
- ^ זהו בעצם השם הישן, "המדינה האסלאמית בעיראק ובשאם", בהשמטת "בעיראק ובשאם", דבר המרמז על גדילה בשאיפות הטריטוריאליות של הארגון, שאינן מוגבלות כבר לאזור גאוגרפי, אלא כצעד להגשמת החזון המוסלמי המדבר על ח'ליפות השולטת על העולם כולו.
- ^ IRAQ: U.S. offers $10-million reward for Al Qaeda in Iraq leader, באתר הלוס אנג'לס טיימס, 7 באוקטובר 2011
- ^ התנערות אלקאעדה מארגון המדינה האסלאמית בעיראק ובאלשאם - תמונת מצב וניתוח המשמעויות, באתר מרכז המידע למודיעין ולטרור
- ^ ISIS chief appears in first video, BBC News, 5 July 2014
- ^ חיים איסרוביץ', דיווח: מנהיג דאע"ש, אל-בגדאדי, נפצע קשה בתקיפת ארה"ב, באתר מעריב אונליין, 8 בנובמבר 2014
- ^ רועי קייס, אהוד, כריזמטי, אכזר: זה מנהיג דאעש החדש, באתר ynet, 2 במאי 2015
- ^ יוסי מלמן, למרות נפילת דאעש כישות טריטוריאלית, נאמניו ימשיכו להעסיק את המודיעין, באתר מעריב אונליין, 29 ביולי 2017
- ^ רויטרס, מייסד דאעש בהופעה ראשונה זה חמש שנים: משבח את המפגעים מסרי לנקה, באתר הארץ, 29 באפריל 2019
- ^ רויטרס, הקלטה חדשה של מנהיג דאעש: "מוציאים לפועל מבצעים מדי יום", באתר וואלה, 16 בספטמבר 2019
- ^ סוכנויות הידיעות, מבצע החיסול: על שם קיילה, שאל-בגדדי אנס בשבי, באתר ynet, 28 באוקטובר 2019
- ^ גיא אלסטר, דיווחים בארה"ב: מנהיג דאעש אל-בגדאדי חוסל במבצע בסוריה, באתר וואלה, 27 באוקטובר 2019
