תהילים כ"ט
תהילים כ"ט
מִזְמוֹר לְדָוִד הָבוּ לַה' בְּנֵי אֵלִים |
|---|
|
א מִזְמוֹר לְדָוִד הָבוּ לַה' בְּנֵי אֵלִים הָבוּ לַה' כָּבוֹד וָעֹז: |
"מִזְמוֹר לְדָוִד הָבוּ לַה' בְּנֵי אֵלִים" הוא המשפט הפותח בספר תהילים פרק כ"ט, הוא מזמור שבח לה'. המזמור מצא מקום חשוב בליטורגיה היהודית. חוקרים משערים כי הוא שאוב משירת עמי המזרח הקדום ומצויים בו שרידים למיתולוגיה כנענית קדומה.
למזמור זה מקבילים תהילים צ"ו פסוקים ז'–י"ג וספר דברי הימים א', פרק ט"ז, פסוקים כ"ח–ל"ד.[1]
תוכן המזמור[עריכת קוד מקור | עריכה]
המזמור עוסק בכבוד ובכוח של האל המקראי ובהתגלות האל בעולם. המזמור נפתח באמירה לאספת האלים לתת כבוד לאל (פסוקים א-ב), ממשיך בתיאור קולו של ה' (פסוקים ג-ט) כאשר הוא מתגלה בעולם, ומסיים בהמלכת ה' בעולם (פסוקים י-יא).
לתוכן מזמור זה זיקה לקטעי הפרוזה ספר מלכים א', פרק י"ט וחזון עזרא פרק י"ג.[2]
מקורות המזמור[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעקבות דמיון רב מאוד לשירה האוגריתית, חוקרים רבים סבורים שמקורותיו של מזמור זה הוא במזמור כנעני קדום.[3] לפי סברה זאת, כוון המזמור במקורו לבעל אלוהי הסערה. עדות לכך היא בשבח לקול הרעם של האלוהות המהוללת במזמור.[1] שבח לקול הרעם של האל בעל מופיע בטקסטים מצריים, בהם טקסט המשווה את שאגתו של רעמסס השלישי לבעל בשמים וטקסט המשווה את קולו של המלך לקול של סת (המקביל לבעל); בטקסטים כנעניים, בהם מכתב מאל־עמארנה מאבימלך מלך צור למלך מצרים המתואר "נותן קולו בשמים כבעל, ורועדת כל הארץ מקולו";[4] ובשירה האוגריתית עצמה, למשל בביטוי "קולו בקודש בעל ייתן [...] קולו בקודש – וַתִּתַּר ארץ!".[5][6] בין זיקות נוספות ניתן למנות את הביטוי המוכר מהספרות הכנענית "בני אלים".[1][7] במזמור מופיעים מקומות צפון־לבנטיניים: לבנון, שריון ומדבר קדש (כנראה מדבר בסוריה המודרנית). המילה "שריון" מופיעה במקרא רק עוד פעם אחת (ומצוין כשם צידוני: צִידֹנִים יִקְרְאוּ לְחֶרְמוֹן שִׂרְיֹן
(דברים, ג', ט')), והזוג לבנון־ושריון נמצא גם בשירה האוגריתית, בכתבים חתיים ובטקסטים אמוריים.[8][9] הסיומת ־ם במלה "וירקידם" (שמשמעותה "וירקיד אותם", בריבוי) בפסוק "וירקידם כמו עגל לבנון / ושריֹן כמו בן ראמים" איננה הגיונית, אך אין לפרש אותה כטעות ופר (שכן היא נמצאה לפני המתרגמים הקדמונים), ויש לפרשה לאור סיומת ־ם החיזוק (שאין משמעותה ריבוי) המצויה רבות באוגריתית.[9] אזכור המים במזמור מהדהד את הסיפור המיתולוגי על אל הסער הנלחם באל הים ומביסו.[10][11] המזמור בתהלים נגמר בתאור האל המלך יושב על כסאו, מוטיב חוזר בכתבי אוגרית.[12] פסוקים אחדים במזמור בנויים במבנה "קטל / יקטל" ("יהוה למבול ישב / וישב יהוה מלך לעולם"), המשותף למקרא ולכתבי אוגרית.[7]
חוקרים אחרים סוברים, מבלי להכחיש את הזיקה הלשונית, הסגנונית והספרותית הרבה לספרות הכנענית, שהמזמור חובר במקורו בישראל: המושג "בני אלים" מופיע במקרא בקטעים שלא נטען שמקורם כנעני, וכך גם השבח לקולו של יהוה, סיומת ־ם החיזוק ומוטיב ישיבתו של המלך־האל; "לבנון ושניר" (שניר מקביל לשריון) מופיעים במקומות אחרים בתנ"ך, ולבנון ושריון מופיעים בטקסטים אכדיים שלא נטען שמקורם כנעני.[13]
אברהם מלמט הצביע על זיקות בין המזמור לספרות מהתקופה הבבלית הקדומה, בין היתר ספרות אמורית: ההגעה ללבנון ושריון, כריתת הארזים והרעדת ההרים משותפות למזמור התהילים, לעלילות גילגמש ולטקסט של יח'דון-לים האמורי, מלך מרי. במזמור ובטקסטים של יח'דון-לים מופיע גם מוטיב ההתייחסות למים הקדמונים. המזמור, עלילות גילגמש והטקסטים של יח'דון-לים נוצרו שלושתם לשם שבח הגיבור ומעלליו.[14]
המזמור ביהדות הבתר־מקראית[עריכת קוד מקור | עריכה]
חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]
חז"ל מציינים את ייחודו של המזמור בכך ש'קול ה' חוזר שבע פעמים במזמור, ושם ה' חוזר בו שמונה עשרה פעמים (ואם מונים גם את 'אל הכבוד' מגיעים ל-19 אזכורים), שכנגדם תיקנו בתפילת העמידה של יום חול שמונה עשרה ברכות ועוד אחת.
מפסוקים א–ב מצאו חז׳׳ל מקור לברך הברכות אבות, גבורות, וקדושת השם בתפילת העמידה.[15]
בליטורגיה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי התלמוד, בבית המקדש, מזמור זה הוא המזמור שהושר בשירת הלויים בעת הקרבת קרבן מוסף ביום הראשון של חול המועד סוכות,[16] וכן בעת הקרבת קרבן תמיד של בין הערבים בראש השנה.[17]
מזמור זה מקדים את שירת הפיוט לכה דודי בתפילת קבלת שבת ונוהגים בהרבה קהילות לעמוד בעת אמירתו.[18] המקובלים נתנו חשיבות מיוחדת לכך שבמזמור מוזכר קול ה' שבעה פעמים ולכן אומרים אותו בכניסת שבת משום ששבעה הקולות הם כנגד שבעה ימי השבוע.[19]
את המזמור נוהגים לשיר בקצת קהילות בהקפות של שמחת תורה, וקהילות ספרדיות ואשכנזיות מלוות בשירת מזמור זה את החזרת ספר התורה לארון הקודש (בקהילות אשכנזיות שרים את המזמור רק בשחרית של שבת ואילו בחגים ובימות החול נוהגים ללוות עם "לדוד מזמור").[20]
בקצת קהילות אשכנז, הוא נאמר גם בסוף תפילת "מעריב בזמנו" (כלומר כשמתפללים ערבית אחרי צאת הכוכבים) בימות החול.[21]
בהתאם לדברי הגמרא לעיל, הגר"א סובר שמזמור זה הוא שיר של יום ביום הראשון של חול המועד סוכות, ובנוסף הוא גם שיר של יום לשבועות, משום דברי חז"ל שפירשו אותו על מתן תורה, וכן מנהג הפרושים.[22]
בתרבות המודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]
למזמור לחן של הרב שלמה קרליבך,[23] ובוצע בביצועים רבים בין היתר על ידי יצחק מאיר הלפגוט,[24] ישראל אדלר[25] ויעקב יהודה דסקל.[26]
תנועת "עוז ושלום" שאבה את שמה מן הפסוק האחרון בפרק.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
משמעות המזמור בחקר המקרא
- יהודית דישון, שאריות מיתולוגיות בספר תהילים: אספת האלים, (מתוך: פרסומי החברה לחקר המקרא בישראל, ספר ה', תשי"ח), באתר הספרייה החינוכית של מט"ח.
- אברהם מלמט, לרקע האמורי של מזמור כט, (מתוך: שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום, גיליון י, תשמ"ו-תשמ"ט) באתר הספרייה החינוכית של מט"ח.
פרק 76 – דבר היום: וירקידם כמו עגל – על מזמור כ"ט בתהילים בפודקאסט דברי הימים בהגשת אילן אבקסיס
המזמור כליטורגיה דתית
- פרק תהלים כט, באתר הפיוט והתפילה
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 ח. א. גינזברג, כתבי אוּגרית, מוסד ביאליק (ע"י ועד הלשון העברית), תרצ"ו, עמ' 129
- ^ Mark Smith, The Ugaritic Baal Cycle: Volume I. Introduction with Text, Translation and Commentary of KTU 1.1-1.2, Brill, 1994, עמ' 347
- ^ Mark Smith, The Ugaritic Baal Cycle: Volume I. Introduction with Text, Translation and Commentary of KTU 1.1-1.2, Brill, 1994, עמ' 347–348, ושם הפניות לחוקרים אחרים
- ^ Jörgen A. Knudtzon, Die El-Amarna-Tafeln, mit Einleitung und Erläuterungen, J. C. Hinrichs’schke Buchhandlung, 1915, עמ' 608–609 – מכתב EA 147 שורות 13–15
- ^ התרגום לפי צבי ושפרה רין, עלילות האלים, ענבל, 1996, עמ' 249
- ^ ח. א. גינזברג, כתבי אוּגרית, מוסד ביאליק (ע"י ועד הלשון העברית), תרצ"ו, עמ' 129–130
- ^ 1 2 יצחק אבישור, "פרק כט", בתוך: נחום סרנה (ע), תהלים א, סדרת עולם התנ"ך, הוצאת דברי הימים, 2002, עמ' 127 (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר")
- ^ אברהם מלמט, לרקע האמורי של מזמור כט, שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום י, 1986, עמ' 138, JSTOR 23412218
- ^ 1 2 ח. א. גינזברג, כתבי אוּגרית, מוסד ביאליק (ע"י ועד הלשון העברית), תרצ"ו, עמ' 130
- ^ מ. ד. קאסוטו, האלה ענת, מוסד ביאליק, 1951, עמ' 82–83
- ^ יצחק אבישור, "פרק כט", בתוך: נחום סרנה (ע), תהלים א, סדרת עולם התנ"ך, הוצאת דברי הימים, 2002, עמ' 134 (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר")
- ^ ח. א. גינזברג, כתבי אוּגרית, מוסד ביאליק (ע"י ועד הלשון העברית), תרצ"ו, עמ' 130–131
- ^ יצחק אבישור, "פרק כט", בתוך: נחום סרנה (ע), תהלים א, סדרת עולם התנ"ך, הוצאת דברי הימים, 2002, עמ' 127–128 (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר")
- ^ אברהם מלמט, לרקע האמורי של מזמור כט, שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום י, 1986, עמ' 137–140, JSTOR 23412218
- ^ תלמוד בבלי מסכת מגילה, דף יז, עמוד ב.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף נ"ה, עמוד א'; משנה תורה לרמב"ם, ספר עבודה, הלכות תמידים ומוספין, פרק י', הלכה י"א.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף ל', עמוד ב'; משנה תורה לרמב"ם, ספר עבודה, הלכות תמידים ומוספין, פרק ו', הלכה ט'.
- ^ אך בקהילות אשכנז המערבי נוהגים לשבת, עיין מדריך למנהג אשכנז המובהק, בני ברק תשע"ד, עמ' 26.
- ^ תפלת החדש, ליוורנו תשי"א, עמ' 230.
- ^ יש לציין שהמזמור לא מופיע בהרבה סידורי אשכנז קדומים, עיין לדוגמה סידור ר' אליה בחור, מנטובה שכ"ב, דף נב ע"ב.
- ^ סדר עבודת ישראל, רעדלהיים תרכ"ח, עמ' 170.
- ^ מעשה רב, הלכות פסח, סעיף קצו; והלכות סוכה, סעיף רלד.
- ^ שלמה קרליבך, משה ואהרון, באתר יוטיוב.
- ^ יצחק מאיר הלפגוט, משה ואהרון, במסגרת מופע האסק ה-25, באתר יוטיוב.
- ^ ישראל אדלר, משה ואהרון בכהניו, מתוך האלבום אורות, באתר יוטיוב.
- ^ יעקב יהודה דסקל, ובהיכלו עם מקהלת מלכות וילד הפלא בנצי קלצקין, באתר יוטיוב.
| מזמורי ספר תהילים | ||
|---|---|---|
|
