מארי מרדראק
| ערך זה משתתף בתחרות הכתיבה "מקצרמר למובחר" של ויקיפדיה העברית והוא בשלבי כתיבה. אתם מתבקשים לא לערוך ערך זה עד שתוסר הודעה זו. אם יש לכם הצעות לשיפור או הערות אתם בהחלט מוזמנים לכתוב על כך בדף השיחה. לרשימת הערכים המשתתפים בתחרות גשו לכאן. תודה על שיתוף הפעולה ובהצלחה! |
|
שגיאות פרמטריות בתבנית:סופר
פרמטרים [ השכלה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
 | |
| עמוד השער של התרגום לאיטלקית משנת 1682. בדפוס, צוין שמה בראשי תיבות בלבד. שם המשפחה הושלם בכתב יד. | |
| לידה |
1610 מדרה-לה-רוז, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
1680 (בגיל 70 בערך) |
| מדינה |
צרפת |
| עיסוק | כימאית |
| שפות היצירה | צרפתית |
| תחום כתיבה | הוראת כימיה |
| יצירות בולטות | La chymie charitable et facile en faveur des dames |
| תקופת הפעילות | מ-1656 |
| בן זוג | אנרי דה ויבראק |
  | |
מרי מרדראק ( Marie Meurdrac 1610 - 1680) הייתה חלוצה בתחום הכימיה ובתחום קידום מעמד האישה ומתן השכלה לנשים בצרפת של המאה ה-17.
מרי מרדראק הייתה האישה הראשונה שפרסמה מדריך מעבדה מדעי ומקצועי שמטרתו הכשרת נשים לעבודה במעבדה כימית לצורך הכנת תכשירים ביתיים ומוצרי יופי.
ספרה "כימיה מיטיבה וקלה לתועלת הנשים"[1] (בצרפתית: La Chymie charitable & facile, en faveur des dames), יצא לאור בשנת 1656 בפריז.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרי מרדראק נולדה למשפחה בעלת אדמות במדרה-לה-רוז (Mandres-les-Roses), היום פרבר של פריז, לונסן מרדראק, נוטריון מקומי, ולאליזבת דובט. אחותה הצעירה קתרין (1613–1676) נודעה בשם העת מאדאם דה לה גואט.
בשנת 1625 נישאה מארי לאנרי דה ויבראק מפקד יחידת המשמר של שארל דה ואלואה ובנו הלא חוקי של שארל התשיעי, מלך צרפת.
לרשותה עמדה מעבדה ביתית, מצוידת היטב בכל הכלים והמערכות המקובלים באותה תקופה, כולל תנור עבורו קיבלה אישור מאת המלך.[2]
השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מארי מרדראק חיה בתקופה בה התבצע המעבר בין האלכימיה לכימיה לקראת הכרתה של הכימיה כתחום מדעי במאה ה-18.[3]
בסוף המאה ה-17 היו הגבולות בין אלכימיה לכימיה מטושטשים. הכימיה אף נחשבה לעיתים כענף של הרפואה, בשל מעורבותה הכנת תכשירים רפואיים. בשפות אירופאיות היו המילים כימאי (chemist), רוקח (apothecary) ומרפא (healer) מילים נרדפות ששימשו לתיאור אדם העוסק בהכנת (רקיחת) תכשירים שונים ובטיפול בחולים.[4]
עם התפתחות והתקדמות השיטה המדעית, פינתה האלכימיה את מקומה לכימיה. הכימאים אימצו רבות מהשיטות ומהמערכות בהן השתמשו האלכימאים ובמקביל נטשו את הגישה המיסטית שאפיינה את האלכימיה. הם דגלו בביצוע ניסויים שיטתיים ובניסחו חוקים וכללים על יסוד ראיות אמפיריות.
ספרים וקורסים להוראת כימיה, המיועדים לרופאים ולרוקחים אך גם לקהל הרחב, החלו לתפוס את מקומם של "ספרי הסודות"[5] שפורסמו על ידי אלכימאים ואלכימאיות במאה ה-16.
מארי מרדראק הייתה אוטודידקטית. בדומה לנשים רבות בתקופתה, למדה את יסודות הכימיה בכוחות עצמה מתוך קריאת ספרי הלימוד שהתחילו להופיע בהמשך למתן הרצאות במוסדות הלימוד ואף ייתכן שנכחה בהרצאות.
הראשון מבין ספרים אלה היה ספרו של ז'אן בגווין, Tyrocinium chymicum[6] (תרגול בכימיה), שפורסם תחילה בלטינית בשנת 1610 ולאחר מכן, בשנת 1615, בתרגום לצרפתית תחת השם "יסודות הכימיה" (Les Éléments de Chimie) . הספר סיכם את ההרצאות שהעביר ז'אן בגווין בבית הספר להכשרת רוקחים ורופאים שהיו מעוניינים ללמוד את השיטות המדעיות להכנת תרופות. בית הספר הוקם על ידו בשנת 1604 בפריז באישורו של המלך אנרי הרביעי.
בשנת 1640 נפתח בפריז "גן המלך לצמחי מרפא" (Jardin royal des plantes médicinales) מוסד לימודי שכלל גן של צמחי רפואה, כיתות לימוד ומעבדה.[7] ההרצאות הועברו על ידי מיטב אנשי המדע והיו פתוחות לנשים ולגברים כאחד, אך לא הקנו לשומעים תעודות אקדמיות. המרצים נהגו לסכם את הרצאותיהם בספרים דוגמת הספר Philosophia pyrotechnica (הפילוסופיה של האש) שפורסם על ידי ויליאם דוויסון (William Davisson), כימאי ורופא בחצר המלך, תחילה בלטינית בשנת 1635 ולאחר מכן בצרפתית בשנת 1657[8] וספרו של הרוקח בחצר המלך ניקאס לה פברה (Nicaise Le Febvre), Traité de la chymie, שפורסם בשנת 1660. הספר, שמטרתו קידום מדע הרוקחות, כלל סקירה מקיפה של כל הידע הכימי שהיה קיים באותה התקופה.[9]
כימיה מיטיבה וקלה לתועלת הנשים[עריכת קוד מקור | עריכה]
המהדורה הראשונה של הספר "כימיה מיטיבה וקלה לתועלת הנשים" התפרסמה בשנת 1656,[10] כאשר מארי מרדראק הייתה בת 46. זהו מדריך מעבדה, המבוסס על הידע ועל הניסיון שרכשה בעבודתה במעבדתה הפרטית, אך גם על הידע שרכשה מקריאת ספרי הכימאים והאלכימאים בני זמנה. במדריך אפשר למצוא תיאור מפורט ומקצועי של כלי המעבדה והשימוש בהם, תכונות חומרים שונים ושיטות עבודה כגון זיקוק, הרחקת מרכיבים נדיפים, שיקוע, סינון, סיפוח לחות לצורך ייבוש ועוד.
עם צאת המהדורה הראשונה קיבלה המחברת זיכיון בלעדי מאת המלך להפצת הספר למשך עשר שנים, ואישור על כך שתוכן הספר אינו מסכן את הציבור, שניתן לה על ידי רופאים בכירים בפקולטה לרפואה בפריז.[11]
מהדורת 1666, עם הקדמה של הכימאי ז'אן ז'אק, פורסמה בהוצאה לאור CRNS וזכתה להצלחה רבה. בעקבותיה הופיעה מהדורה נוספת בשנת 1674. לאחר מותה של מארי מרדראק, ראו אור מהדורות נוספות: שלוש מהדורות בצרפתית (בשנים 1680, 1687 ו-1711), שש מהדורות בגרמנית [12](בין השנים 1673 – 1712) ומהדורה אחת באיטלקית בשנת 1682.[13]
הספר בן 334 עמודים מחולק לשישה חלקים. החלק הראשון, מתמקד בעקרונות, שיטות, כלים, מאפיינים ומשקלים. החלק השני עוסק בצמחים ובתרופות העשויות מצמחים. החלק השלישי עוסק בבעלי חיים והחלק הרביעי במתכות. החלק החמישי מתמקד בהכנת תרופות מורכבות והחלק השישי פונה לקהל נשי וסוקר שיטות לשימור וטיפוח היופי בעזרת תכשירים קוסמטיים.
במהדורה הראשונה הופיעה בתחילת כל חלק הקדמה מאת המחברת, בה היא הציגה בין היתר את דעותיה ואת עמדותיה בנושאים אקטואליים, כגון מתן השכלה לנשים, הסכנה הבריאותית הטמונה בשימוש בחומרים מסוימים וצדקה. במהדורות שפורסמו לאחר מותה (1680) הקדמות אלה הושמטו וכך גם שמה של המחברת.
לגבי מקור המרשמים, המחברת הדגישה בהקדמה לחלק החמישי, כי:[14]
אני מודה כי מרבית המרשמים שאני מפרסמת הם פרי עבודתם של רופאים אמינים מהפקולטה של פריז. ניסיתי אותם על חולים עניים והטיפול הצליח. מרשמים אחרים ניתנו לי על ידי חברים. כל המרשמים שהם פרי עבודתי נוסו על ידי.
בשנת 1630, הונחו בצרפת יסודות הרפואה הציבורית. על הרופאים הבכירים הוטלה החובה לטפל ללא תמורה בחולים עניים. במקביל הוקם שירות רפואי קהילתי שניתן על ידי המסדר "בנות הצדקה"[15] ( Filles de la charité de saint Vincent de Paul) שנוסד בשנת 1633.
מתוך הזדהות עם הנושא, הדגישה מארי מרדראק בהקדמות לחלקים השונים בספרה את חובת הצדקה, תוך שהיא מעידה על עצמה שאין היא דורשת תמורה עבור השימוש בידע ובניסיון שהיא מעבירה לקוראיה. היא מבקשת מי כל מי שידו משגת לטפל ללא תמורה בעניים באמצעות התכשירים שהוכנו לפי הוראותיה. גם בפרסום הספר היא רואה מין מעשה צדקה:[16]
יהיה זה פשע נגד הצדקה לשמור בסוד את הידיעות שאלוהים נתן לי, מהן כל העולם יכול ליהנות. זאת הסיבה היחידה בגללה החלטתי להוציא ספר זה.
מארי מרדראק כחלוצה בקידום מעמד האישה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מתחילת המאה ה-15 ועד לתחילת המאה ה-20 התנהל בצרפת ובאיטליה ויכוח ציבורי בנושא מעמד האישה בכלל ומתן השכלה לנשים בפרט. הוויכוח נודע בשם "ויכוח הנשים"[17] (בצרפתית: La querelle des femmes ).
במאה ה-17, עסקו במדע רק נשים מועטות, מפני שמוסדות הלימוד והחברות המדעיות נשלטו על ידי גברים שמנעו את כניסתן של הנשים. נשים אחדות הצליחו להתגבר על הדעות הקדומות של הגברים לגבי יכולותיהן האינטלקטואליות ועל החשדות הבלתי מבוססים של הגברים לגבי ערכם ואמינותם של מחקריהן. גם הנשים שהצליחו לרכוש השכלה ראשונית בכוחות עצמן לא יכלו להתקבל לאוניברסיטאות או להמשיך במחקר מדעי.[18]
מארי מרדראק מתייחסת למצב זה בהקדמה למהדורה הראשונה לספרה:[19]
אמרתי לעצמי כי אישה אינה צריכה לעסוק בהוראה, כי עליה להתעטף בשתיקה, להקשיב וללמוד מבלי להפגין את ידיעותיה, כי אין זה מקומה להעניק לציבור יצירות וכי מוניטין מסוג זה אין בו לרוב יתרון, מפני שהגברים בזים לעבודות פרי עטן של נשים ומעבירים עליהן ביקורת קשה.
במאה ה-17 התחילו להישמע קולות שקראו למתן הזדמנות שווה לנשים ברכישת השכלה גבוהה.
מארי דה גורנה, פרסמה בנושא זה את החיבור "שוויות בין גברים לנשים" (בצרפתית: Égalité des hommes et des femmes) ואחר כך את החיבור "תלונות הנשים" (בצרפתית: Grief des Dames ).
פייר לה מואן (Pierre Le Moyne), כומר ישועי ומשורר צרפתי, כתב בעבודתו "תמונות מוסריות" (Les peintures morales ) שיצאה לאור בין השנים 1640 -1643:[20]
המוחות חסרי מין; אלוהים הפיח רוח חיים באותו פה באדם ובחווה. אדם נברא מאדמה גסה, כבדה, בעוד שהאישה נבראה מחומר שטוהר כבר בידי אלוהים. דרך יצירה זאת הופכת את האישה לבעלת תפיסה חדה יותר.
ברוח זאת מארי מרדראק כותבת בהקדמה למהדורה הראשונה של ספרה:[19]
המוחות חסרי מין ואם מוחות הנשים היו זוכים להשכלה דומה לזאת של הגברים, אם היו משקיעים כמות דומה של זמן ושל כסף כדי ללמד אותם, הם היו יכולים להיות שווים, כי העידן שלנו ראה בהולדת נשים שיכולתן לא נפלה מזאת של הגברים בתחומי הפרוזה, השירה, השפות, הפילוסופיה ואף ניהול המדינה.
עם הנשים הללו נמנו בין היתר מארי דה קוטבלנש (אנ') (Marie de Cotteblanche), שתרגמה בשנת 1566 מספרדית לצרפתית ספר על אסטרונומיה, ולואיז בורסיה (Louise Boursier ), מיילדת בחצרו של המלך אנרי הרביעי, אשר פרסמה בשנת 1609 שלושה כרכים על מיילדות.
מארי מרדראק נמנתה עם החלוצות בתחום קידום חינוך הנשים, אשר מתחו ביקורת על הנורמות החברתיות שהגבילו את גישתן של הנשים לחינוך ואת זכותן של הנשים לרכוש ידע ולעסוק במדע.
מארי מרדראק הייתה פורצת דרך במאמציה להנגיש את הידע המדעי לנשים, שהודרו במידה רבה מהחינוך הפורמלי ומהשיח המדעי באותה תקופה. באמצעות כתיבה בצרפתית (ולא בלטינית, שהייתה השפה המדעית המקובלת), והקדשת יצירותיה באופן מיוחד לנשים, היא ביקשה להעצים את הנשים בידע ולעודד את השתתפותן בפעילות המדעית.
מארי מרדראק כחלוצה בתחום הכימיה התרופתית[עריכת קוד מקור | עריכה]
כימיה תרופתית (אנ') היא ענף של כימיה העוסק בתכנון ובהכנת חומרים פעילים לשימוש ברפואה.
המונח "כימיה תרופתית" הופיע לאחר מלחמת העולם השנייה, אך עיקרון השימוש בצמחים ובחומרים אחרים מן הטבע לטיפול במחלות היה מוכר ומקובל משחר ההיסטוריה.
בהקדמה לחלק השני, המטפל בצמחים היא כותבת:[21]
ישי ריפא את הנביא יחזקאל בעזרת משחת תמרים, דוד ביקש מאלוהים "תחטאני באזוב ואטהר", השומרוני שירד מיריחו טיפל בפצוע שפגש בדרכו באמצעות שמן ויין, המלך שלמה ... הכיר את התכונות הרפואיות של כל הצמחים מארז הלבנון ועד בן האזוב הרפואי
התרופות הראשונות הוכנו ממקורות טבעיים כגון צמחים, שורשים ופטריות. בידוד, ניקוי ואפיון החומרים הפעילים שמקורם בצמחי מרפא היה האתגר העיקרי של האלכימאים והכימאים בכל הזמנים.
על פי עקרונות הכימיה התרופתית המודרנית, כל תכשיר רפואי נבדק בצורה יסודית במחקרים קליניים לגילוי רעילות ותופעות לוואי ולקביעת המינון היעיל עבור כל מטופל. בניגוד לאלכימאים, מארי מרדראק ייחסה חשיבות רבה לנושא הרעילות ולהתאמת התרופה למטופל.
על כך היא מפרטת בהמשך ההקדמה:
כל הדברים הקיימים בעולם מצריכים הכנה על מנת להוציא מהם את התכונות הרעות ולרכז את היסודות הטהורים, היכולים להבריא את החלק החולה. זה מה שהכימיה עושה כאשר היא מפרידה בין חומרים ומפיקה תרופות נקיות, פתוחות, מסוגלות לחדור עד לחלק הפנימי המוסתר ביותר בגופנו
היא מזכירה במקומות רבים בספרה את ראשוני המדענים, אבן סינא, פדניוס דיוסקורידס (Pedanius Dioscorides), וז'אק דלשאנז (Jacques Daléchamps), אותם היא מכנה "פילוסופים", שתיארו את ההשפעות המיטיבות של חומרים רפואיים על גוף האדם, אך מעירה כי מדענים אלה לא הכירו את שיטות ניקוי החומרים, לכן השתמשו בהם בצורה גולמית. "אין ספק שכאשר מכינים אותם בצורתם הנקייה, מופרדים מהתכונות הרעות שלהם, הם יהיו יותר בטיחותיים".[21]
בהקדמה לחלק השישי המיועד לנשים היא כותבת:
הוספתי לספרי חלק זה למען הנשים, כדי להבטיח שהן אינן שמות על פניהן דברים שהרכבם אינו ידוע להן. כל אישה צריכה לבחור בתכשירים שמתאימים לה, כי מה שטוב לעור אחד לא טוב לעור אחר.
לאחר הסבר על טיפול בסוגי עור שונים היא מזהירה מפני השימוש "בקמפור שגורם לנשירת שיניים, בכספית, ב כספית כלורית ובעופרת שפוגעות בעור וגורמות למחלות קשות ובלתי ניתנות לריפוי".
בהקדמה לחלק הרביעי, המטפל במתכות, היא מזהירה מפני השימוש בתכשירים שיעילותם לא הוכחה בפועל ובהתבססות על שמועות:[22]
כיום הרפואה משתמשת בהצלחה במתכות. חשוב לדייק בהכנתן מפני שאלה יסודות אלימים, גם כאשר נוטלים אותם בכמויות קטנות במקרה של מחלות כרוניות שניהולן קשה.
אני לא מדברת על תכשירים המבוססים על זהב וכסף כי אינני מכירה את הכנתם או את השימוש בהם ברפואה. לא הבנתי את ההסברים ששמעתי על תכשירים שונים ולא השתכנעתי שניתן להכינם. אני מעידה כי הפעולות הבאות נוסו על ידי והן אמינות.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Marie Meurdrac, La chymie charitable et facile en faveur des dames (2e éd.) / par damoiselle M. M., 1674. (בצרפתית)
- ^ ARC Centre of Excellence for Electromaterial Science | ‘Mind has no sex’: The story of Marie Meurdrac, First Lady of Chemistry, electromaterials.edu.au (באנגלית)
- ^ Michal Meyer, Chemistry: How it all started
- ^ Abbri, Ferdinando, Alchemy and Chemistry: Chemical Discourses in the Seventeenth Century, Early Science and Medicine 5, no. 2 (2000): 214–26.
- ^ Secrets, Books of | Encyclopedia.com, www.encyclopedia.com
- ^ Jean Béguin, Tyrocinium chymicum, Apud Baleonium, 1643. (בלטינית)
- ^ Jardin du Roi, Paris (באנגלית אמריקאית)
- ^ William Davison, PHILOSOPHIA PYROTECHNICA. VVILIELMI D'AUISSONI, Nobilis Scoti, Doctoris Medici. SEV CVRSUS CHYMIATRICVS, nobilissima illa & exoptatissima Medicinae parte pyrotecnica instructus, apud Ioan. Piot, Bibliop Iuratum, via Iacobaea, sub signo sancti Spiritus, & Salamandrae Argentae, 1657. (בלטינית)
- ^ Traité de la Chymie, Vol. 1, Science History Institute Digital Collections (באנגלית)
- ^ Feinstein, Sandy, La Chymie for Women: Engaging Chemistry’s Bodies., Early Modern Women vol. 4 (2009) pg. 223
- ^ Marie Meurdrac, La Chymie charitable & facile, en faveur des dames, www.biusante.parisdescartes.fr
- ^ 'Die Mitleidende und Leichte Chymie' - Viewer | MDZ, www.digitale-sammlungen.de
- ^ Jean Flahaut, La chimie et les dames au XVIIe siècle : Marie Meurdrac, La Chymie charitable et facile, en faveur des Dames, Revue d'Histoire de la Pharmacie 88, 2000, עמ' 299–301
- ^ Marie Meurdrac, La Chymie charitable & facile, en faveur des dames. pg 186
- ^ History, Filles de la Charité (באנגלית בריטית)
- ^ Marie Meurdrac, La chymie charitable et facile, en faveur des dames. par damoiselle M.M. pg.33-38, www.biusante.parisdescartes.fr
- ^ Querelle des dames à la Renaissance (La) | EHNE, ehne.fr (בצרפתית)
- ^ Lucia Tosi, [https://www.tandfonline.com/doi/abs/10.1179/amb.2001.48.2.69 (2001) Marie Meurdrac: Paracelsian Chemist and Feminist Ambix, vol 48, part 2, pg. 69-82,]
- ^ 1 2 Marie Meurdrac, La Chymie charitable & facile, en faveur des dames
- ^ Volker Kapp, Instruction des femmes et politique chrétienne dans La Gallerie des femmes fortes du Père Le Moyne, Littératures classiques 39, 2000, עמ' 51–66 doi: 10.3406/licla.2000.1456
- ^ 1 2 Marie Meurdrac, La Chymie charitable & facile, en faveur des dames
- ^ Marie Meurdrac, La Chymie charitable & facile, en faveur des dames
| בקרת זהויות |
|
|---|
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "מארי מרדראק".