לדלג לתוכן

יהודה טורא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף יהודה טורו)
יהודה טורא
יהודה טורו
יהודה טורו
לידה 16 ביוני 1775
ניופורט, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 13 בינואר 1854 (בגיל 78)
ניו אורלינס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה רוד איילנד עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
הכתובת בראש הבניין הארוך של "משכנות שאננים" המציינת את תרומתו של יהודה טורא
חלק מצוואת יהודה טורא, כפי שהופיע בעיתון "המגיד" ב-1859; הקטע המודגש מזכיר את העיזבון שניתן למשה מונטיפיורי

יהודה טוראָ (מבטאים "טוּרוֹ" באנגלית: Judah Touro;‏ 16 ביוני 1775, ניופורט, רוד איילנד - 13 בינואר 1854, ניו אורלינס) היה נדבן ואיש עסקים יהודי-אמריקאי ממוצא ספרדי.

אחד מאבותיו - אברהם טורא דאג לאסוף כספים למען יהודי ארץ ישראל והוכתר בתואר "גבאי ארץ הקודש". התואר עבר לבנו - משה טורא שהיה רב העדה והמשיך במצווה.[1]

טורא נולד בשנת 1775 בעיר ניופורט שבמדינת רוד איילנד בשלוש עשרה המושבות, לימים ארצות הברית, ליצחק ולריינא טורא. אביו, יצחק טורא, היה חזן בבית הכנסת שלימים יקרא בית הכנסת טורו בעיר.

בהיותו כבן שלוש עשרה נפטר אביו והוא עבר עם אמו ואחיו אברהם לבוסטון, להתגורר בבית דודו מצד אמו. הדוד מוזס מיכאל חיות (היאס) היה איש עסקים עשיר והוא צרף את יהודה לעסקיו. בגיל עשרים ואחת הפך לסוחר עצמאי והצליח מאוד מבחינה כלכלית.

בשנת 1801 היגר לניו אורלינס ופתח חנות לממכר סבון ונרות, ומאוחר יותר הקים חברה לייצוא וייבוא סחורות. טורא נפצע במלחמה שהתחוללה בין ארצות הברית ובריטניה על ניו אורלינס בשנת 1812, וניצל על ידי ידידו הטוב רזין שפרד, סוחר מווירג'יניה.

טורא, שהיה ידוע כאדם שקט ומופנם, נפטר ב-13 בינואר 1854 בניו אורלינס, ללא יורשים. עוד בחייו הוא נתן כספים רבים למטרות שונות. תחילה תרם דווקא למטרות לא יהודיות. כך למשל תרם כעשרת אלפים דולר להשלמת מצבת החירות בבוסטון (Bunker Hill). כמו כן תרם לכנסיות בניו אורלינס ואף תרם כספים להקמת קתדרלה קתולית.

בשנות השבעים לחייו החל להתקרב ליהדות, בין היתר עקב השפעתו של הרב יצחק ליסר מפילדלפיה, ותרם כספים למטרות יהודיות כבית הכנסת ובית הקברות היהודי בניו אורלינס. הוא אף החל לקחת חלק פעיל בקהילה היהודית הספרדית בעירו. הוא נקבר לצד בני משפחתו בבית הקברות היהודי בעיר ניופורט וכספים שתרמו הוא ואחיו אפשרו לחדש את הפעילות בבית הכנסת בעיר בו התפלל אביו (בית הכנסת טורו).

במותו השאיר עיזבון של כחצי מיליון דולר למטרות צדקה. הכספים הוקצו למטרות שונות, יהודיות ולא יהודיות. כך למשל לבתי חולים ולבתי יתומים יהודיים ולא יהודיים. כמו כן הוקצו כספים לקהילות יהודיות בערים שונות בארצות הברית. הוא השאיר מעזבונו סכום של 50,000 דולר לטובת עניי ירושלים. [2] בצוואתו כתב:

מאד כלתה רוחי לתמוך ידי השר היקר משה מאנטעפיארע שליט"א על דרכו אשר הולך זה כמה להטיב מצב אחב"י האומללים בעיר הקודש ירושלים, ולמען יוכלו לעבוד את ה' אלהי אבותינו באין שטן ומפריע, ולזאת הנני נותן סך חמשים אלף דולר ועושי רצוני יעמדו לימין השר מאנטעפיארע לעשות עם הכסף הנזכר כטוב וכישר בעיניו להגיע אל המטרה הנזכרת[3]

השר משה מונטיפיורי חשב בתחילה לבנות על אדמה שקנה ליד החומות בית חולים, אולם לבסוף שינה את דעתו, אולי בשל הכסף הרב שקיבל מעיזבונו של טורא, ובנה במקום זה את שכונת משכנות שאננים. בשנת 1860 כשהוקמה השכונה, נקבע על "בית הרכבת" הראשון השלט הבא:

משכנות שאננים נתיסדו מאת תרומת הכסף אשר הניח אחריו הגביר יהודה טורא נ"ע [נשמתו עדן] מק"ק [מקהילת קודש] ניו אורליאונס יע"א [יגן עליה אלוהים] במדינת אמריקא על פי השר משה מונטיפיורי בשנת כת"ר לפ"ק.

בתקנון השכונה החדשה נקבע שמדי יום יאמר אחד התושבים קדיש דרבנן לזכרו של טורא.[4] טורו קולג' נקרא על שמו של יהודה טורא ואביו יצחק, אם כי הקולג' לא נבנה בכספם. בית הכנסת הגדול של ניו אורלינס נקרא על שמו.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • ד"ר בן-ציון גת, היישוב היהודי בארץ ישראל בשנות הת"ר-התרמ"א (1881-1840), הוצאת אגודת שוחרי הגמנסיה העברית, ירושלים, תשכ"ג

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יהודה טורא בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ זאב וילנאי, אריאל - אנציקלופדיה לידיעת א"י, ת"א: עם עובד, 1976, עמ' 2621
  2. ^ סכום של 50,000 $ בשנת 1855 שווה בשנת 2023 ל $1,706,844. (ע"פ: https://www.officialdata.org/us/inflation/1855?amount=50000 )
  3. ^ צוואת ר' יהודה (טורא), המגיד, גיליון 1859, ע' 36.
  4. ^ יהושע בן אריה, ירושלים החדשה בראשיתה, ירושלים: הוצאת יד בן צבי, תשל"ט 1979, עמ' 113