רבי חנינא בר חמא
 | |
| מצבת אנינא הקטן (רפליקה), המזוהה עם רבי חנינא | |
| לידה |
145 בבל |
|---|---|
| פטירה |
240 (בגיל 95 בערך) פרובינקיה סוריה פלשתינה, האימפריה הרומית |
| מקום קבורה |
 מערת משפחת רבי יהודה הנשיא בבית שערים |
| מקום פעילות | ציפורי |
| תקופת הפעילות | ראשון אמוראים |
| רבותיו |
רבי יהודה הנשיא, רבי ישמעאל ברבי יוסי, רבי חייא ובר קפרא |
| תלמידיו |
רבי יהושע בן לוי, רבי יוחנן, רבי אושעיא, רבי אלעזר בן פדת, רבי שמעון בן לקיש ועוד |
| בני דורו | רבי אפס, לוי, רב |
| אב | חמא (חמא הכהן / חמא בר אבא - משוער) |
| צאצאים | רב חמא בר חנינא (הראשון) |
| חתנים | שמואל סבא |
רבי חנינא בר חמא היה מראשוני האמוראים בארץ ישראל. יש המחשיבים אותו כתנא, עקב היותו בן הדור שבין התנאים לאמוראים[1]. היה תלמידו המובהק של רבי יהודה הנשיא, מחבר הַמִּשְׁנָה, ושימש אחריו בראשות הישיבה הגלילית שבציפורי ומונה על ידי הנשיא לאב בית דין לצד רבן גמליאל ברבי, נשיא הסנהדרין.
משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]יש מייחסים את רבי פנחס בר חמא הכהן כאחיו של רבי חנינא, ובעל הסדר הדורות הציע כי ייתכן שאביו היה רבי חמא בר אבא[2]. בנו היה רב חמא בר חנינא (הראשון).
קורות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]רבי חנינא נולד בבבל בסביבות שנת ג'תתק"ה (145 לספירה), ולמד שם אצל רב המנונא. בהיותו כבן שלושים עלה ארצה עם בנו חמא, כדי ללמוד תורה מפיו של רבי יהודה הנשיא. מלבד לימוד המשנה מפיו, התקרב אליו והעיד מספר עדויות על הנהגותיו ההלכתיות של רבי. על קרבתו לרבי תעיד העובדה, שמכל תלמידיו בחר בו רבי לתפקיד ראש הישיבה תחתיו (ראו להלן). עסק במסחר בדבש ממנו התפרנס בריווח ומכספו בנה ישיבה. על גדלותו הרוחנית של רבי חנינא העיד רבי יהודה הנשיא. רבי היה נוהג להפגש בחשאי עם הקיסר אנטונינוס, אך זה התנה עם רבי שאיש לא יהיה נוכח במפגשים אלו. באחת הפעמים, כשהגיע אנטונינוס לרבי, מצא שם את רבי חנינא, והעיר על כך לרבי. ענה לו: ”לית דין בר איניש”, כלומר – "אין זה בן אדם", אלא מלאך[3].
רבי חנינא בר חמא האריך ימים מתוך בריאות איתנה. בהיותו בגיל 80 עוד היה כוחו במתניו, והיה עומד על רגל אחת תוך כדי חליצת נעל ונעילתה בשנית[4]. הוא נפטר סמוך לשנת ד' אלפים (240 לספה"נ), בהיותו כבן 95.
תפקידיו הציבוריים
[עריכת קוד מקור | עריכה]רבי יהודה הנשיא, ריכז בידיו, מתוקף תפקידו, את כל המשרות החשובות ביותר בדור ההוא. לפני פטירתו הוא פיזר את משרותיו וסמכויותיו בין בניו ותלמידיו. התלמוד מספר כי רבי הורה כך: ”שמעון בני - חכם. גמליאל בני - נשיא. חנינא בר חמא ישב בראש”. רבי חנינא סירב לקבל את התפקיד, משום שחשש מפגיעה בכבודו של רבי אפס, שהיה מבוגר ממנו בשנתיים וחצי. רק לאחר פטירתו של רבי אפס נאות רבי חנינא להתמנות למשרה תחתיו[5]. היה זה עשרים שנה ומעלה לאחר פטירת רבי[6].
מלבד כוחו הגדול בידע חכמת התורה, היה כוחו רב בפלפול. כך למשל, כאשר רבי חייא ורבי חנינא התווכחו זה עם זה, אמר רבי חנינא לרבי חייא: אם תשתכח תורה מישראל, יכול אני להחזירה על ידי פלפול[7].
משמעותו של המינוי "לשבת בראש" שנויה במחלוקת בקרב פרשנים והיסטוריונים. רש"י ופרשנים קלאסיים אחרים סבורים, שהכוונה לכהונה בראשות הישיבה המרכזית של תנאי ארץ ישראל, שבימי רבי יהודה הנשיא שכנה בציפורי. לעומתם מוכיח יצחק אייזיק הלוי שמדובר בתפקיד אדמיניסטרטיבי בעל השפעה על כלל הציבור ועל הישיבה גם יחד. למעשה נראה ששתי הדעות צודקות, ותפקיד ראש הישיבה כלל גם אחריות לצרכים ציבוריים נוספים.
יוחסין
[עריכת קוד מקור | עריכה]רבי חנינא התעסק בענייני יוחסין, כאשר היו שרצו לקבוע כי בבל מיוחסת פחות מארץ ישראל, שלח רבי יהודה הנשיא את רבי חנינא לטפל בעניין, וזה אכן הוכיח להם כי מקובל מפיו של רבי ישמעאל ברבי יוסי בשם אביו רבי יוסי שבבל מיוחסת יותר מארץ ישראל[8].
הוא גם סבר כי יש להחמיר במיוחד ביוחסין ובלשון חז"ל "מעלה עשוי ביוחסין". לפי זה פירש זעירי בשם רבו רבי חנינא, את המשנה במסכת כתובות[9] ”אמר רבי יוסי מעשה בתינוקת שירדה למלאות מים מן העין ונאנסה אמר רבי יוחנן בן נורי אם רוב אנשי העיר משיאין לכהונה הרי זו תינשא לכהונה”, ופירש שמדובר שם שעברה שם קבוצת אנשים שכל אחד מהם כשר לכהונה - כלומר שאינו פוסל בביאתו את האשה שבא עליה, ואינו נתין או ממזר, ומלבד זאת רוב אנשים העיר כשרים לכהונה, כך שישנם שני רוב להכשיר. בטעם הדבר פורש בתלמוד, שלא די ברוב אחד, כמו שאר ההלכות שבהן נפסק להלכה כי אם הרוב כשר ניתן לסמוך עליו למעשה, ולמשל אם נמצאה חתיכת בשר ליד עשר חנויות שתשע מהן כשרות - מותר לאכול את חתיכת הבשר, אך ביוחסין החמירו שצריך שני רוב, וגזרו שמא אם יסתמכו על רוב אחד, שמא יקרה שהאשה תבוא לביתו של הבועל, שאז הבועל הוא "קבוע", ותקף לגביו הכלל "כל קבוע כמחצה על מחצה דמי, ולכן גזרו שגם כאשר הבועל יצא מביתו ואינו קבוע בביתו, אין לסמוך על רוב העיר, ואף על רוב קבוצה שמהם פירש אחד ובעל אין לסמוך, שמא יסמכו על רוב העיר במקרה של קבוע שבו אין רוב מועיל.
משנתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]הוא היה ידוע בביטחונו באל, כאשר מכשפה רצתה לקחת עפר מתחת רגליו כדי לעשות בו כשפים, הוא לעג עליה: קחי כמה שברצונך, כתוב ”אין עוד מלבדו” ואיני חושש משום כוח חוץ מכוחו של אלוהים[10]. לפי הסבר התלמוד, דווקא רבי חנינא שהיו לו זכויות מיוחדים, יכול היה לסמוך על האל בצורה כזו, אבל אדם רגיל יש לו ליזהר מכשפים.
אחד מהכללים ההלכתיים שנקבעו על ידיו הוא רוב וקרוב הלך אחר הרוב, המשמש במקרה של אובייקט שנמצא במקום שלא ניתן לדעת משם בבירור מאין הגיע. כלל אחד קובע: "הלך אחר הרוב", וכלל אחר - "קרוב" - מכריע כי האובייקט הגיע מהמקום הקרוב ביותר. אמנם שני הכללים מהתורה, אך במקרה של הכרעות סותרות בין שניהם, הכלל שקבע רבי חנינא בר חמא מכריע לפי הרוב.
רבותיו, חבריו ותלמידיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]מלבד רבי יהודה הנשיא למד אצל רבי ישמעאל ברבי יוסי, רבי חייא ובר קפרא. חבריו היו לוי, רבי אפס, רבי יהושע בן לוי, רב ושאר חכמי דורם. עם תלמידיו נמנים רבי יוחנן, בנו – רבי חמא[11], רבי אושעיא, רבי אלעזר בן פדת, רבי חייא בר אבא, רבי אבא, רבי שמעון בן לקיש ורבים אחרים.
חתנו היה האמורא שמואל סבא[12].
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בנימין לאו, "רבי חנינא בר חמא", בספרו: חכמים, כרך רביעי: ממשנה לתלמוד, ידיעות ספרים, 2012, עמ' 117-107.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הרב אהרן הימן, "רבי חנינא בר חמא", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ב, עמודים 492-484, באתר היברובוקס
- הרב יהודה לייב פישמן מימון (עורך), רבי חנינא בר חמא, יחוסי תנאים ואמוראים, ירושלים, תשכ"ג 1963, עמ' ת"כ–תכ"ה, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- רבי חנינא בר חמא, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ תלמוד בבלי, מסכת בכורות, דף מ"ט, עמוד ב', תוספות דיבור המתחיל אמר רבי אסי, בשם רש"י
- ^ סדר הדורות, ערך רבי פינחס הכהן בר חמא
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף י', עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף כ"ד, עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ק"ג, עמוד ב'; תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק ד', הלכה ב'
- ^ כך מוכיח יצחק אייזיק הלוי מדברי התלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף ס"ה, עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף פ"ה, עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ע"א, עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף י"ד, עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ס"ז, עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ע', עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ס"ב, עמוד ב'.
