ויליאם קריסטול

ויליאם קריסטול
William Kristol

ביל קריסטול
לידה	23 בדצמבר 1952 (בן 71) ניו יורק, ארצות הברית
מדינה
השכלה	אוניברסיטת הרווארד הרווארד קולג' Collegiate School
מעסיק	אוניברסיטת הרווארד, אוניברסיטת פנסילבניה
פרסים והוקרה	Carey McWilliams Award (2001)

ויליאם "ביל" קריסטול (באנגלית: William "Bill" Kristol, נולד ב-23 בדצמבר 1952 בניו יורק, ארצות הברית) הוא עיתונאי, פובליציסט, עורך עיתונות ופרשן פוליטי יהודי-אמריקאי. חבר מערכת בפוקס ניוז, וידוע בהשקפותיו כנאו-קונסרבטיבי ופרו-ישראלי.

קורות חיים

קריסטול נולד בניו יורק שבארצות הברית למשפחה יהודית. אביו נחשב לאבי התנועה הנאו-קונסרבטיבית, אירווינג קריסטול. אימו, גרטרוד הימלפרב, היא חוקרת ספרות ויקטוריאנית ודמות נאו-קונסרבטיבית חשובה בזכות עצמה. ב-1973 סיים בהצטיינות קריסטול תואר ראשון באוניברסיטת הרווארד. ב-1976 עבד כסגן מנהל קמפיין הפריימריז הדמוקרטים של דניאל פטריק מויניהאן. במרוץ זה, הצליח מויניהאן להיבחר למושב בסנאט מטעם מדינת ניו יורק. קריסטול המשיך בלימודיו וקיבל דוקטורט בממשל, גם זאת מאוניברסיטת הרווארד בשנת 1979. בשנה הראשונה ללימודיו לתואר שני הוא היה שותף לחדר, במעונות הסטודנטים, עם השמרן האפרו אמריקני אלן קיז. עשר שנים מאוחר יותר, ב-1988 הוא ניהל את הקמפיין הכושל של קיז למושב בסנאט מטעם מדינת מרילנד, כנגד פול סארביינז.

קריסטול נשוי לסוזן שיינברג ואב לשלושה ילדים.

קריירה אקדמאית ופוליטית

עם סיום לימודיו החל קריסטול ללמד פילוסופיה פוליטית ופוליטיקה אמריקאית באוניברסיטת פנסילבניה ובבית הספר לממשל על שם ג'ון קנדי, באוניברסיטת הרווארד. ב-1985 מונה לראש המטה של שר החינוך ויליאם בנט בממשלו של הנשיא רונלד רייגן, ולאחר מכן, בשנים 1989–1993 היה ראש המטה של סגן הנשיא דן קווייל, תחת ממשלו של הנשיא ג'ורג' בוש (האב). העיתון "ניו ריפבליק" תיאר את קריסטול בתפקידו כראש המטה של סגן הנשיא, כ"מוח של דן קווייל".

כתיבתו

תשומת הלב הראשונית שקריסטול קיבל, כמנהיג שמרני, הייתה כשכיהן כיושב ראש "הפרויקט לעתיד רפובליקני", והתפרסם כמעצב דעת קהל שמרני. במהלך המאבק על תוכנית ביטוח הבריאות של קלינטון, במזכר שלאחר מכן הפך כמעט לאגדה בקרב אנשי המפלגה הרפובליקנית, כתב קריסטול כי על המפלגה הרפובליקנית "להרוג", לא לתקן או להתפשר, על תוכנית ביטוח הבריאות של הנשיא. אם תצליח הצעת קלינטון, הוא הזהיר, היא תעשה "רה-לגיטימציה של התלות של מעמד הביניים תחת 'הביטחון' של בזבוז ממשלתי", דהיינו, תלות בתוכניות בחסות הממשל, ספינת הדגל של המפלגה הדמוקרטית, ודבר זה "יפיח מחדש... את הדמוקרטים, כמגן רחב הלב של האינטרסים של מעמד הביניים", מעמד הנחשב כזה שמכריע כל מערכת בחירות באמריקה. המזכר של קריסטול הפך באופן מידי לאלמנט מרכזי באיחוד של הרפובליקנים מאחורי ההתנגדות לרפורמת מערכת הבריאות של קלינטון. במזכר נוסף, זמן מה לאחר זה הראשון, הוא קידם את הסיסמה, "אין שום משבר בריאותי", סיסמה אשר מנהיג המיעוט בסנאט, ויותר מאוחר, המתחרה של קלינטון במרוץ לבחירה מחדש, השתמש כתגובה לנאום מצב האומה של הנשיא קלינטון ב-1994.

בשנת 1994, לאחר שהרפובליקנים זכו מחדש ברוב בבית הנבחרים, תחת הנשיאות של ביל קלינטון, והחלו לבסס את התוכנית שלהם - "החוזה עם אמריקה" (תוכנית רפובליקנית בבחירות לבית הנבחרים, המפרטת את הבטחותיהם לבוחר, לו יתנו בהם אמון כרוב בבית הנבחרים), קריסטול אמר כי "העובדה כי הממשלה לא תהיה יותר כה נדיבה עם כספי משלם המיסים, [כלומר, פחות תבזבז כסף זה] היא משהו מרושע, אך זה גורם לי לחשוב על זה יותר כהתנהגות אחראית. במשך שנים רבות מדי, כמה ליברלים חשו כי הם עושים טוב בזה שהם מבזבזים את כספי משלם המיסים. כעת האמריקנים רוצים לתת מבט מעמיק יותר כלפי מה באמת עושה טוב ומה עושה נזק".

ב-1995 ייסד קריסטול את השבועון הפוליטי השמרני הויקלי סטנדרד ומשמש עד היום כעורך וכמוציא לאור של השבועון (במימון המיליארדר התקשורתי רופרט מרדוק). מי שסייע לו בייסודו של העיתון ושימש כסגנו עד 1997 היה ג'ון פודהורץ, בנו של נורמן פודהורץ, מראשי הנאו-קונסרבטיבים לצדו של אירווינג קריסטול (אביו של ויליאם קריסטול). נורמן פודהורץ היה העורך של ה"קומנטרי" במשך 35 שנים. כיום ומאז 2009 ג'ון פודהורץ הוא העורך של אותו עיתון.

נוטים לייחס חשיבות מרובה ל"פרויקט למען המאה האמריקנית החדשה" (PNAC) שקריסטול ייסד ב-1997, יחד עם רוברט קגן. רבים טוענים שמכתב גלוי שנשלח מפרויקט זה ב-26 בינואר 1998 לנשיא קלינטון, בחתימת רבים מראשי הנאו-קונסרבטיבים וקרא לנשיא להפיל את סדאם חוסיין מהשלטון בעיראק, השפיע על הנשיא שלאחריו ג'ורג' בוש (הבן) לעשות בדיוק את הפעולה הזו, כאשר באותה עת רבים מהחתומים על המכתב כבר כיהנו במשרות שונות בממשלו. בנוסף לקריסטול עצמו ולקגן, חתומים על המכתב ריצ'רד פרל, עוזר שר ההגנה בממשל הנשיא רונלד רייגן ולימים יו"ר המועצה למדיניות ההגנה אצל הנשיא בוש (הבן), ריצ'רד ארמיטאג', לימים סגן שר החוץ אצל בוש (הבן), דונלד ראמספלד שר ההגנה שלו, פול וולפוביץ סגן שר ההגנה, רוברט זליק נציג הסחר האמריקאי בממשל בוש הבן ואחר כך סגן שר החוץ, ג'והן בולטון שהפך אמנם רק שנתיים אחרי הפלישה לעיראק לשגריר באו"ם, פאולה דובריאנסקי סגנית שר החוץ, אליוט אברמס ועוד רבים מהנאו-קונסרבטיבים ששימשו לאחר מכן כאמור בתפקידים מגוונים בממשל בוש (הבן) וגם אחרים כמובן - פרנסיס פוקויאמה, ג'יימס וולסי, ויליאם בנט ועוד.

ב-2005, קריסטול הופיע בסרט הדוקומנטרי של יוג'ין ג'רקי, "מדוע אנחנו נלחמים?", הבוחן את יחסי המלחמה של ארצות הברית עם הכלכלה והעסקים, הסבך של תעשיית הצבא בארצות הברית המודרנית.

ב-29 בדצמבר 2007, הניו יורק טיימס הכריז כי קריסטול יכתוב עבורם טור שבועי בעמוד מאמר המערכת של העיתון, החל מינואר 2008. במהלך 2007, הוא כתב טור עבור המגזין 'טיים'.

לקראת בחירות 2008 לנשיאות ארצות הברית, היה קריסטול יועץ לענייני מדיניות חוץ לג'ון מקיין. קריסטול היה מבין הפרשנים והפעילים השמרניים שדחפו את מקיין לבחור במועמדת לסגנית הנשיא. שרה פיילין, כפי שדיווח עיתון ה"דיילי ביסט", "קריסטול היה מבין האנשים הבולטים ביותר בקידום פיילין-כשהוא טוען שהיא צעירה, פופולרית, נמרצת, לא ידועה וכי יש לה את הקשרים הנכונים לבלוק [ההצבעה] הימני הדתי, אשר הוכיח את עצמו ככה חיוני לניצחונות הרפובליקנים ב-2000 ו-2004". כתב העת שלו, ה-"ויקלי סטנדרד" היה מבין אלו שהריצו מועמדות זו של פיילין לסגנית נשיא.

השפעתו כיום

קריסטול משמש כיום ומופיע באופן קבוע, כפרשן פוליטי ברשת פוקס ניוז, בעיקר בפאנל של התוכנית "דו"ח מיוחד". כמו כן הוא בעל טור קבוע בניו יורק טיימס.

כפעיל ניאו קונסרבטיבי, קריסטול גם מעורב כיום בכמה צוותי חשיבה שמרניים, בנוסף ל"פרויקט למען המאה האמריקנית החדשה" (PNAC) - הוא שימש בעבר כיושב ראש "פרויקט האזרחות החדש" (New Citizenship Project) הניאו קונסרבטיבי, והיה חבר בחבר הנאמנים של מוסד מנהטן למדיניות מחקר השמרני. כיום הוא משתתף קבוע במפגש השנתי של ועידות קבוצת בילדרברג. ביולי 2010 היה בין מייסדי "ועדת החירום למען ישראל" (ECI), שמטרתה לקדם אג'נדה ביטחונית אמריקאית פרו ישראלית וכיום הוא אחד מחברי הנהלתה. בבחירות 2010 נקטה ועדה זו דעה מפורשת ובוטה כנגד כל פוליטיקאי שנחשב בעיניה "רך" מדי במאבק בטרור, או כמבקר של המדיניות האמריקאית הפרו ישראלית.

במקביל, קריסטול הוא מרצה אורח באוניברסיטת הרווארד, שם הוא מעביר קורס במחלקה לממשל, בשם "המראה של הנסיכים", בנושא קסנופון, פילוסוף וחייל יווני שכתב היסטוריה לאותה עת, על הפילוסופיה של סוקרטס, והחיים ביוון. קריסטול גם לימד קורס בשם, "האם ניתן למשול באמריקה?", בבית ספר לממשל על שם ג'ון קנדי. בנוסף לעבודתו כפרשן פוליטי ברשת פוקס ניוז, קריסטול היה גם פרשן המתארח על בסיס כמעט קבוע, בתוכנית של רשת סקיי ניוז, "חדשות העולם הערב" וכן אחד הפטרונים של מכון לחשיבה מדינית, "ג'קסון סוסייטי" היושב באוניברסיטת קיימברידג'.

עמדות פוליטיות ומדיניות

קריסטול היה אחד מהתומכים הקולניים ביותר של מלחמת עיראק. ב-18 בספטמבר 2002, הוא הצהיר כי המלחמה בעיראק "יכולה להוות השפעה מעולה על כל המזרח התיכון". יום לאחר מכן, הוא אמר כי סדאם חוסיין "חצה את קו הסיום" בפיתוח נשק גרעיני. ב-20 בפברואר 2003, הוא אמר על סדאם חוסיין, "יש לו נשק להשמדה המונית... הבט, אם נשחרר את העם העיראקי, יכבדו אותנו בעולם הערבי". ב-1 במרץ 2003, 18 יום לפני הפלישה לעיראק, קריסטול דחה את האפשרות של אלימות סקטוריאלית שתתרחש לאחר מכן. הוא גם אמר כי "מלחמות מעטות בהיסטוריה האמריקנית הוכנו יותר טוב או ביסודיות יתרה מאשר זו, בידי הנשיא הזה". הוא טען כי המלחמה תעלה בין 100 ל-200 מיליארד דולר, אך טעה בהערכתו, כיוון שעלות המלחמה הגיעה עד כה לכחצי טריליון דולר. ב-5 במרץ 2003, קריסטול צוטט כאומר, "יצדיקו אותנו כאשר נגלה את הנשק להשמדה המונית".

ב-2003, משהחלה המלחמה בעיראק, קריסטול הופיע בתוכנית של ערוץ הרדיו הציבורי (NPR), "פרש אייר", והצהיר כי "יש איזה סוג מסוים של פופ-סוציולוגיה באמריקה... שהשיעים בעיראק רוצים רק לייסד סוג מסוים של משטר פונדמנטליסטי אסלאמי. אין כמעט ראיות לכך כלל. עיראק תמיד הייתה מאוד חילונית". קריסטול גם כתב ספר בשם "המלחמה על עיראק", ביחד עם לורנס קפלן, זמן קצר לפני פרוץ המלחמה, והצהיר כי "ייתכן ועל ארצות הברית לכבוש את עיראק לזמן מה. על אף שהאו"ם, אירופה והכוחות הערבים יצטרכו, כמו באפגניסטן, לתרום כוחות, האחריות העיקרית תיפול, ללא ספק, על המדינה שתשחרר את בגדאד. על פי הערכה אחת, מלכתחילה מספר של כ-75,000 חיילים ייתכן וידרשו לעשות שיטור על המצב לאחר מכן, במחיר של 16 מיליארד דולר לשנה. כשכוחות של מדינות אחרות יגיעו, וכאשר עיראק תבנה מחדש את המערכת הכלכלית והפוליטית שלה, הכוח הזה (של מספר החיילים האמריקנים) יוכל, קרוב לוודאי, להיות מופחת לידי כמה אלפי חיילים, לאחר שנה או שנתיים". האנליזה הנ"ל לא הוכחה כעומדת במבחן המציאות. המלחמה בעיראק הוכיחה כבעלת עלות של 12 מיליארד דולר לחודש (ולא לשנה), ומצבת מספר החיילים האמריקנים עומד כעת על 150,000.

למרות זאת, קריסטול לא תמיד תמך במדיניות של ממשל בוש, ולעיתים אף יצא בביקורת כנגד הנשיא בוש על שאינו מספיק שמרן. ב-2004, הוא כתב מאמר מערכת שביקר חריפות את מזכיר ההגנה, דונלד ראמספלד על ניהול המלחמה בעיראק. הוא היה גם בין השמרנים הראשונים שיצאו בפומבי כנגד המינוי השנוי במחלוקת של הרייאט מיירס לבית המשפט העליון מטעם הנשיא בוש. על המינויי של מייארס הוא אמר, "אני מאוכזב, מדוכא ומיואש. [...] קשה מאוד להתעלם מהמסקנה כי הנשיא בוש התקפל בלחימה על הפילוסופיה החוקתית. מייארס היא, ללא ספק, היא אדם כשיר והגון. אבל הבחירה שלה תישפט, בצורה שלא ניתן להתעלם ממנה, כמשקפת שילוב של קומבינות והעדפות מצד הנשיא".

קריסטול היה גם תומך קולני של הזכות של ישראל לתקוף בלבנון, במהלך מלחמת לבנון השנייה ב-2006, כשהוא מצהיר כי זוהי "גם המלחמה שלנו", כשהוא מתייחס לארצות הברית. הוא ממשיך לתמוך בהמשך המלחמה בעיראק, ומעדיף הכפפת סנקציות על איראן, וביוני 2006 הוא הציע כי "ייתכן ועלינו לשקול לתת מענה לפעולה האגרסיבית האיראנית הזו עם מכה כנגד המתקנים הגרעיניים האיראניים. מדוע לחכות?".

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ויליאם קריסטול בוויקישיתוף

• ביוגרפיה ומאמרים מהטור של קריסטול, ניו יורק טיימס
• ביוגרפיה של ביל קריסטול, עיתון ה-"ויקלי סטנדרד"
• ויליאם קריסטול, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)